סקר
איך אתה לומד דף יומי?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"תנאי היא" - מחלוקת תנאים ודעת אמורא

פסחים סז ע"א


אמר רב חסדא: מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו - פטור, שנאמר +ויקרא יג+ בדד ישב מחוץ למחנה מושבו. בדד ישב - לבדו ישב, מחוץ למחנה מושבו - הכתוב נתקו לעשה.
איתיביה: מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו - בארבעים. זבין וזבות שנכנסו לפנים ממחיצתן - בארבעים. וטמא מת מותר ליכנס למחנה לויה. ולא טמא מת בלבד אמרו, אלא אפילו מת עצמו. שנאמר +שמות יג+ ויקח משה את עצמות יוסף עמו, עמו - במחיצתו! -
תנאי היא. דתניא: בדד ישב - לבדו ישב, שלא יהו טמאין אחרים יושבין עמו. יכול יהו זבין וטמאי מתים משתלחין למחנה אחת - תלמוד לומר +במדבר ה+ ולא יטמאו את מחניהם - ליתן מחנה לזה ומחנה לזה,
דברי רבי יהודה.
רבי שמעון אומר
: אינו צריך, הרי הוא אומר +במדבר ה+ וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש, יאמר טמאי מת ואל יאמר טמאי זב,

1.

הגמרא מקשה מברייתא על דין של רב חסדא, והיא עונה, שדינו תלוי במחלוקת תנאים בין רבי יהודה ורבי שמעון. ורב חסדא סובר כרבי שמעון.

2.
רמב"ם הלכות ביאת המקדש פרק ג הלכה ח:

הטמא המשולח מהר הבית אם נכנס עובר בלא תעשה שנאמר ויצא מחוץ למחנה זה מחנה שכינה ולא יבוא אל תוך המחנה זה מחנה לויה, וכן מצורע שנכנס לירושלים לוקה, אבל אם נכנס לשאר הערים המוקפות חומה אף על פי שאינו רשאי לפי שנאמר בדד ישב אינו לוקה.

הרמב"ם פוסק במפורש לא כרב חסדא.

3.
כסף משנה הלכות ביאת המקדש פרק ג הלכה ח:

... ופירש"י תנאי היא דאיכא תנא דלא מייתי ליה קרא לעשה אלא ליתן לו מחנה שלישית ואף על גב דרב חסדא סבר דפטור כיון דפלוגתא דרבי יהודה ור' שמעון היא
פסק רבינו כר' יהודה דהלכה כוותיה לגבי דרבי שמעון
ורב חסדא איכא למימר דהאי ברייתא לא שמיע ליה מדלא אמר הלכה כפלוני ואי הוה שמיע ליה הוה אמר הלכה כר' יהודה כ"כ סמ"ג במל"ת סימן ש"ד.

יש בדבריו כמה עקרונות חשובים:

3.1
כעיקרון הלכה כרבי יהודה נגד רבי שמעון:

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף מו עמוד ב: "דאמר רבי אבא אמר רבי יוחנן: רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה..."

3.2
לכאורה קשה על רב חסדא, כלומר, הרי היתה קושיה מהברייתא הראשונה על רב חסדא והגמרא מיישבת שהוא סובר כרבי שמעון, וקשה, האם רב חסדא לא ידע שהכלל הוא שהלכה כרבי יהודה נגד רבי שמעון בברייתא השניה?

3.3
ועל כך מסביר ה"כסף משנה", שרב חסדא לא הכיר את הברייתא השניה, כי אם היה מכיר אותה היה צריך לומר במפורש "הלכה כרבי שמעון".

3.4
כלומר, אמנם הכלל הוא שהלכה כרבי יהודה נגד רבי שמעון, אבל רשאי אמורא מאוחר לפסוק באופן שונה במחלוקת התנאים ולהכריע כאותה דעה - בסוגייתנו, רבי שמעון - שבדורות התנאים לא היתה הלכה כמותה.
ומכיון שבסוגייתנו לא נאמר במפורש שרב חסדא אמר שהלכה כרבי שמעון משמע מכך, שלא הכיר את הברייתא השניה.

3.5
ממילא מובן מדוע הרמב"ם לא מתחשב בדעת רב חסדא, שהרי רב חסדא לא הכיר ברייתא זו ובסופו של דבר על פי הברייתא השניה הלכה כרבי יהודה נגד רבי שמעון [וגם תואם לדעת הברייתא הראשונה שממנה הוקשה על רב חסדא] - על פי הכלל במחלוקת התנאים כשאין פסיקה והכרעה ישירה של אמורא - רב חסדא - במחלות התנאים.

4.
הערה: נראה שההסבר הנ"ל בכלל לא פשוט ולא מתקבל בדרך כלל אצל הפרשנים. כיון שלפי ההסבר הנ"ל תמיד, כשמובא בש"ס "כתנאי" - לגבי דעתו של דברי אמורא יחיד - נוכל שלא לפסוק כאותו אמורא - אם יש כלל פסיקתי בין התנאים.

5.
וחובה להדגיש שכל דברי ה"כסף משנה" נכונים כשמדובר ב"תנאי" [=מחלוקת תנאים] שמוזכרים בברייתא - כבסוגייתנו - כי אם מדובר במשנה לא שייך לומר שהאמורא לא הכיר את המשנה! 

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר