מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם עונג שבת הוי מצ"ע מה"ת או מדברי קבלה
פסחים סח ע"ב
אמר רבה הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם מ"ט וקראת לשבת עונג. והנה יל"ע אי חיובו ד"עונג שבת" הוי "מדאורייתא" או "מדברי קבלה".
ויעוי' ברמב"ם ברפ"ל דשבת ה"א שכ' בזה"ל, ארבעה דברים נאמרו בשבת שנים מן התורה ושנים מדברי סופרים והן מפורשין ע"י הנביאין, שבתורה זכור ושמור, ושנתפרשו ע"י הנביאים כבוד ועונג שנא' וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד, עכ"ל ע"ש. וא"כ מבואר לכאו' דמצותו רק "מדברי קבלה" ולא מה"ת.
אולם יעוי' ברמב"ן בפ' אמור עה"פ מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש וגו' (פכ"ג פ"ב) שכ' וז"ל, והזכיר שבת במועדי ה' אשר תקראו אותם "מקראי קודש", שגם הוא יום מועד ונקרא אותו מקרא קודש וכו' שיהיו ביום הזה כולם קרואים ונאספים לקדש אותו כי מצוה היא על ישראל להקבץ בבית האלקים ביום מועד לקדש היום בפרהסיא בתפילה והלל לקל בכסות נקיה ולעשות אותו יום משתה ושמחה כמו שנא' בקבלה לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם וכו', עכ"ל הרמב"ן יעו"ש. וא"כ מדס"ל דשבת ה"ה בכלל "מקרא קודש" ועל כן צריך לעשותו "יום משתה ושמחה" "ולהתענג" בו ע"כ דס"ל דהוי מה"ת ונכלל בדכ' שם (פ"ג) וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש וגו' דצריך להתענג בו ולא רק להשמר שלא לעשות "מלאכה".
וכן יעוי' במשנ"ב בר"ה שבת (סי' רמב' סק"א) דדייק ברמב"ן הנ"ל דע"כ דס"ל דהוי מה"ת מדס"ל דהוי בכלל "מקרא קודש" וכו'. ועש"ע בשעה"צ (אות א') שציין לספר החינוך (מצוה רצז') ולב"י (סימן תפז') דס"ל דהוי רק "מדברי סופרים" ולא מה"ת וכו', עכ"ד ע"ש. אולם כעת לא מצאתיו בחינוך ובב"י שם דדיברו בזה וצ"ע. וכן לא ידעתי מ"ט התעלם רבינו הח"ח מדברי הרמב"ם ברפ"ל שם שכ' להדיא דהוי רק "מדברי סופרים", ודלא כש"כ הרמב"ן.
ונר' דה"נ ס"ל לתוס' דהוי מה"ת, דיעוי' לקמן (קנ.) דא"ר יוחנן ממצוא חפציך ודבר דבר, דיבור אסור הרהור מותר, ויעו"ש בתוס' בד"ה ודיבור וכו' דס"ל דדיבור אסור מה"ת, וא"כ זהו דמק' הגמ' "ודיבור מי אסור" [בתמיה] והא חשבונות של מצוה מותר וכו' יעו"ש. וא"כ נר' דמדס"ל לתוס' דמש"כ בסיפא דהאי קרא "ודבר דבר" שאסור לדבר בעניני מו"מ בש"ק הוי מה"ת, דע"כ דהאיסור לדבר בשבת בעניני משא ומתן בעסקיו וכו' אסור מה"ת ואע"פ שפסוק זה ד"ודבר דבר" כ' בישעיה (נח', יג') ולא בתורה, א"כ ע"כ דס"ל דאף "עונג שבת" הוי מה"ת, דהא כולהו בחדא מחטא מחתינהו דבתחילת הפסוק כ' אם תשיב וגו' "וקראת לשבת עונג" וגו' ואח"כ כ' וכיבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפציך "ודבר דבר", ואח"כ (בפי"ד) כ' אז תתענג על ה' וגו' והאכלתיך נחלת יעקב וגו', והיינו השכר על מצות עונג שבת כדאי' בגמ' הכא, וא"כ נר' ודאי דמדס"ל לתוס' דמש"כ בסיפא דהאי קרא "ודבר דבר" שאסור לדבר בעניני מו"מ בש"ק הוי מה"ת, דע"כ דאף מש"כ ברישא דהאי קרא "להתענג" בשבת הוי מה"ת, וכדס"ל לרמב"ן, ודו"ק. וכן יעוי' בביה"ל (בסי' תקכט') בד"ה לכבדו וכו' שכ' עד"ז דמדס"ל לרמב"ם דהרישא איירי אף על יו"ט דע"כ דאף הסיפא איירי על יו"ט שאסור בדיבור מו"מ וכו' ע"ש. וכן עמש"כ בס"ד בנופת צופים עמ"ס פסחים (סח:) גבי עונג ביו"ט, ובקונטרס ודבר דבר בשילהי מס' שבת בזה, ואכמ"ל.
וכן יעוי' בספר "חרדים" (פרק יד') שמנה למצות עשה מן התורה התלויות בושט ויעו"ש (באות ב' וג') שכ' דמצוה לאכול ולשתות בשבתות וביו"ט, וכן מצוה לאכול שלוש סעודות בשבת. ואח"כ הביא החרדים לזוה"ק בפ' פיקודי המפליג במעלת "עונג שבת" שהמלאכים משגיחים ע"ז בהיכל "הזכות" וכו' וכו', עכ"ד יעו"ש. וא"כ מבואר דס"ל כנ"ל דהוי מה"ת.
אולם יל"ע, דיעו"ש לקמן (בפרק מז') שמנה למצות לא תעשה מדברי קבלה ומדברי סופרים התלויות בפה ובקנה, (ובאות כה', כו') שכ' שלא לדבר בדברי סחורה בשבת שנא' ממצוא חפציך, וכן שלא לדבר בו שיחה בטילה דכ' ודבר דבר וכו', עכ"ד ע"ש. וא"כ צ"ע דממה נפשך אי ס"ל דהנלמד מהרישא דהאי פסוק שכ' "וקראת לשבת עונג" הוי מה"ת ואסמכיה ישעיה אקרא, א"כ ה"נ צ"ל גבי הסיפא שכ' "ממצוא חפציך ודבר דבר" דג"כ הוי מה"ת ולא רק מד"ק, ומאידך אי ס"ל דהסיפא הוי מד"ק א"כ ע"כ דה"נ ברישא גבי עונג שבת, וכש"נ לעיל, ויל"ע. ושמא ס"ל לחרדים דרק ג' סעודות הוי מה"ת וה"ט מדנלמד בגמ' שבת (קיז:) מדכ' בשמות (טז', כה') ויאמר משה אכלוהו היום וגו' ולזה הוי מה"ת אך "תענוג" בעלמא אינו אלא מדרבנן או מד"ק ולא מה"ת. אולם מדהביא אח"כ לזוה"ק בענין "עונג שבת" בעלמא נר' דס"ל דכל עונ"ש הוי מה"ת ולא רק ג"ס, וא"כ יל"ע.
