מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם איסור מלאכה בחוה"מ הוי מה"ת או מדרבנן
פסחים קיח ע"א
וא"ר ששת משום ר' אלעזר בן עזריה כל המבזה את המועדות כאילו עובד ע"ז שנא' אלהי מסכה וגו', ופי' רשב"ם דעושה מלאכה בחולו של מועד וכו'. וכ"ה בספ"ג דמכות (כג:), ויעו"ש בפי' הריב"ן דפי' כהרשב"ם ע"ש.
אולם יעוי' בתוס' בפ"ב דחגיגה (יח.) שכ' להוכיח דהאיסור לעשות מלאכה בחוה"מ הוי "מדרבנן" ולא מה"ת, ולכן ע"כ דמש"כ בגמ' הכא ובמכות שם דכל המבזה וכו' ה"ה כאילו עובד ע"ז, צ"ל דאיירי שעושה מלאכה ביו"ט גופא ולא בחוה"מ, דכיון דבחוה"מ איסורו רק מדרבנן א"כ א"א לדמותו לעובד ע"ז, ולא כדפי' הרשב"ם שם דהולך על מלאכה בחוה"מ, עכ"ד תוס' יעו"ש.
והנה יעוי' במג"א בר"ה חוה"מ (סי' תקל') שכ' בזה"ל, משמע דס"ל לרמ"א שמלאכת חוה"מ דאורייתא וכו', ובסי' תקלח' משמע דס"ל להב"י דהוי דרבנן, ועכ"פ עונשו גדול דאמרי' [במכות כג.] המחלל את המועדות כאילו עובד ע"ז ופירש"י [צ"ל ריב"ן] דהיינו חוה"מ, עכ"ל ע"ש. והיינו דאע"פ דס"ל לב"י דהוי מדרבנן מ"מ עונשו גדול וכו'. וצ"ע מדברי התוס' הנ"ל בחגיגה דס"ל דאם איירי על מלאכה בחוה"מ דע"כ דאסור מה"ת, אך למאן דס"ל דהוי מדרבנן לא איירי על חוה"מ, וא"כ מהו שכ' המג"א דאף לב"י דהוי מדרבנן מ"מ עונשו גדול כבגמ' שם, הא לפי"ד הב"י ע"כ דלא איירי על חוה"מ כ"א על החג גופא.
ושו"ר במחצה"ש שעמד בזה, והביא לספר "חמד משה" שג"כ הק' כן על המג"א ונשאר בקו'. ואח"כ כ' המה"ש וז"ל, ובדוחק צ"ל דכוונת המג"א דאפי' למ"ד דרבנן "עונשו גדול", דהא חזי' למ"ד דאורייתא חמיר כ"כ שדומה לעובד ע"ז, א"כ אפי' למ"ד דרבנן נינהו דלא חמיר כ"כ, מ"מ חמיר הוא, דודאי לא נחלקו הפוסקים מהיפך להיפך וכו', ועי' סנהדרין (צט.) ובאבות (פ"ג), עכ"ל זקנינו הג"ר שמואל הלוי קעלין ז"ל בעל המחצה"ש יעו"ש.
ויעוי' בביה"ל בר"ה חוה"מ שם שכ' דמהא דפירש"י במכות (כג.) ובסנהדרין (צט.) דהמבזה את "המועדות" היינו שעושה מלאכה בחוה"מ, ע"כ דס"ל דאיסורו מה"ת, וכדס"ל לרשב"ם, דהא תוס' בחגיגה שם וכו' עכ"ד ע"ש. וכן המחצה"ש ציין לסנהדרין שם. וכ"כ הערו"ל במכות שם בדברי הריב"ן יעו"ש. אולם צ"ע דהא לא דמי לגמ' במכות דע"ז איירי תוס' הנ"ל, דיעו"ש בגמ' דכ' דר' אליעזר המודעי אומר המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות וכו' אין לו חלק לעוה"ב, ופירש"י מועדות, חוה"מ. אולם לא כ' דהוי כאילו עוע"ז כ"א דאין לו חלעוה"ב, וא"כ אפשר דס"ל לתוס' דרק היכא דהוי כעוע"ז ע"כ דאיסורו מה"ת אך לא כן בדכ' דאין לו חלעוה"ב אפשר דאיסורו מדרבנן, וא"כ מהו שכ' מרן הח"ח בביה"ל דאף מרש"י בחלק שם מוכח דס"ל דאיסורו מה"ת, הא ב' ענינים נפרדים המה.
וצ"ל דס"ל לח"ח דאם ס"ל לתוס' דאם דימוהו לעוע"ז דהוי מה"ת, על כרחך דס"ל דאם אחז"ל שאין לו ע"ז חלק לעוה"ב דג"כ בהכרח דאיסורו מה"ת כיון דלא מסתבר שיאבד "חלקו" לעוה"ב ע"י איסור דרבנן, אולם עדיין צ"ע, דהא כ' דכל העובר על דבר חכמים חייב מיתה וע"ז כ' בקהלת (פ"י) ופורץ גדר ישכנו נחש, וכבפ"ב דעירובין (כא:) דדרש רבא מאי דכ' ויותר מהמה בני הזהר וגו' בד"ס יותר מד"ת וכו' ע"ש וברש"י בזה, וא"כ שפיר אפשר דעי"ז אף מאבדים החלק לעוה"ב ודומיא שחייבים ע"ז מיתה, וא"כ צ"ע בביה"ל.
וכן יעוי' בשבת (מ.) דאמר רבא האי מאן דעבר אדרבנן שרי למיקרי ליה עבריינא יעו"ש, וקאזיל רבא לשיטתיה לעיל בפ"ב שם דדרש בדכ' ויותר מהמה בני הזהר וגו' דהולך על "דברי סופרים" שצריך להיזהר ביה טובא יותר מד"ת. וכן יעוי' בפ"ב דיבמות (כ.) דאמר אביי כל המקיים דברי חכמים נקרא קדוש, א"ל רבא וכל שאינו מקיים ד"ח קדוש הוא דלא מיקרי רשע נמי לא מיקרי [בתמיה] וכו' ע"ש, והיינו לשיטתיה דכל העובר על "דרבנן" נקרא "עבריין" ו"רשע". וכה"ג אשכחן בספ"ק דנדה (יב.) א"ל שאני אומר כל המקיים דברי חכמים נקרא צנוע, אמר רבא שאינו מקיים דברי חכמים צנוע הוא דלא מיקרי הא רשע לא מיקרי [בתמיה] וכו' יעו"ש, והיינו כשיטתיה הנ"ל דהעובר על ד"ח נקרא רשע. [וע"ע בשבת שם (מ.) בגה"ש לגרי"ע בזה].
ועד"ז יעוי' בפ"ב דשבת (כג.) דאביי ס"ל דודאי דרבנן בעי ברכה אך ספק דרבנן לא בעי ברכה ורבא ס"ל דאף ספק דרבנן בעי ברכה ע"ש, וברד"ה רבא אמר וכו', והיינו דאזלי' לשיטתם הנ"ל שנחלקו מהי חומרת איסור דרבנן ומעלת קיום דבריהם דחז"ל, ודו"ק. וכן יעוי' בפ"ג דמכות (כב:) דאמר רבא כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי מקמי גברא רבה, דאילו בס"ת כ' ארבעים ואתו רבנן בצרו חדא יעו"ש, והיינו כשיטתיה דצריך להיזהר בד"ס יותר מד"ת, וזהו גופא נימוקו מ"ט צריך להיזהר בד"ס יותר דאע"פ שכ' בתורה כך מ"מ בכח חז"ל לומר דכוונת התורה באופ"א, ונמצא דעל פיהם ישק כל דבר ואף מש"כ בתורה הדבר מסור לרבנן כיצד לקיימו. וכן אשכחן בפ"ב דחגיגה (יח.) גבי איסור מלאכה בחוה"מ דלא מסרן הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזה יום אסור וכו' ע"ש ובתוס', ועוד אשכחן כן, וא"ר מבואר דאיסור דרבנן חמור טובא, וא"כ מהו שכ' הער"ל והביה"ל דמוכח מרש"י שם דע"כ דס"ל דאיסורו מה"ת, וצ"ע.
