מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"

בדקו ואשכחוהו

פסחים ד ע"א

ההוא דאמר דונו דיני, אמרי ש"מ מדן קאתי דכ' דן ידין עמו וגו'. ההוא דהוה קאזיל ואמר אכיף ימא אסיסני ביראתא, בדקו ואשכחוהו דמזבולון קאתי דכ' זבולון וגו', ופירש"י דונו דיני, בכל דבר מו"מ שהיה לו עם אדם היה אומר תמיד בא לדין ואינו נשמע לדבר אדם אלא ע"פ דיין. אכיף ימא וכו', אתקן בירונות, אם היו לי פלטין לבנות לא הייתי קובעם אלא על שפת הים וכו', עכ"ל ע"ש.

ויל"ע מ"ט בעובדא דדן לא בדקו אם אכן קאתי משבט דן אלא קבעו תיכף דמהתם קאתי ומשא"כ בעובדא דזבולון בדקו לראות אי מהתם קאתי ולא היה ברור להם דקאתי מזבולון אלא לאחר בדיקה וחקירה. וי"ל משום דההוא מדן היה עושה מעשה בפועל שתמיד הזמין לחבירו לדין ולא הוי רק דברים בעלמא שאעשה כן אלא נהג כן בפועל, וע"כ דקאתי מדן מדמתכוון ברצינות לרצונותיו שעושה הכל ע"פ דין, ומשא"כ בעובדא דזבולון היה אצלו רק דיבורים בעלמא ולא עשה מעשה בפועל רק היה אומר שאם היו לי פלטין הייתי קובעם על שפת הים וכו' אך בפועל לא עשה כלום וא"כ כל עוד שלא עשה משהו בפועל אפשר שאין כוונתו באמת ואפי' אם היה לו פלטין לא היה קובעם שם שכן "קל לדבר" אך כשמגיע "למעשה" אינו תמיד מגיע לכלל "מעשה", ולזה "בדקו" אצל הזבולון דכיון שלמעשה לא קעביד מידי אפשר שאינו "רציני" בשאיפה זו לדור על שפת הים ואינו בהכרח דקאתי מזבולון, והבן בס"ד.

ויעוי' ב"בן יהוידע" דג"כ הק' כנ"ל, ותירץ דההוא מדן היה נוהג תמיד לילך לדין לכן החליטו כן בלי בדיקה ומשא"כ ההוא מזבולון לא אמר כן אלא פעם אחת ולכן "בדקוהו", וכמדוייק בל' הגמ' דבראשון כ' ההוא דאמר דמשמע תמיד, ובשני כ' ההוא דהוה קאזיל ואמר דמשמע רק פעם א'. ועוד י"ל דבההוא דדן יצא מגדר טבעם של בנ"א דבורחים מב"ד ומתביישים לילך שם לצעוק על חבירו ולזה קבעו בלי בדיקה דע"כ דקאתי מדן ומשא"כ השני שהיה אוהב הישיבה על שפת הים הוי כטבעם של בנ"א ולזה הוצרכו בדיקה לקבוע דקאתי מזבולון, עכ"ד ה"בן יהוידע" יעו"ש.

וע"ע בספרו "בניהו" שכ' ליישב בעוד ג' דוכתי, חדא דאצל הדן היה דרכו לומר כן אף על פחות מש"פ שאין ב"ד נזקקין לו וע"כ דקאתי מדן ומשא"כ בעובדא דזבולון לא אמר דבר "חידוש ופלא". ועוד י"ל דההוא דאתי מדן היה מדבר רק בלשון לע"ז ורק ב' דברים אמר בלה"ק "דונו דיני" וע"כ דה"ט מדקאתי מדן מדהיה "דבר פלא", ומשא"כ ההוא דזבולון לא מצאו שינוי בדבריו וכו'. ועוד י"ל (באופן ה'), דהנה יל"ע בההוא דזבולון מ"ט "בדקו" בזה ומאי נפק"מ בזה, וע"כ דה"ט דהיה נוגע לענין "ירושה" של איזה קרקע דשבט זבולון וכו' וכו', עכ"ד ע"ש. אולם יל"ע בדתירץ בתחילה דהיה דרכו לומר כן אף על פמש"פ שאין ב"ד נזקקין לו, ולפי"ז ע"כ שהיה רק "דיבורים" ולא "מעשים" בפועל, דמרש"י מדוייק שהיה "אומר ועושה" ולבי' הנ"ל היה רק "אומר" ולא "עושה" שכן ב"ד לא נזקקים לזה. וי"ל דמ"מ לשאר דבריו נזקקו ב"ד וא"כ רוב דבריו באו לכלל "מעשה", ודו"ק.