מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
כל המבזה את המועדות כאילו עובד ע"ז
פסחים קיח ע"א
וא"ר ששת משום ר"א בן עזריה כל המבזה את המועדות כאילו עובד ע"ז שנא' אלהי מסכה וגו', וכ"ה בספ"ג דמכות (כג.). ויעוי' ברשב"ם שכ' וז"ל, כל המבזה וכו', שעושה מלאכה בחולו של מועד דכ' את חג המצות תשמור ונפקא לן במס' חגיגה (יח.) איסור מלאכה בחוה"מ, עכ"ל ע"ש. וכ"כ הריב"ן במכות שם דמבזה ע"י שעושה מלאכה בחוה"מ. וכן יעוי' באבות (פ"ג מי"א) שכ' ר"א המודעי אומר המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות וכו' אין לו חלק לעוה"ב, ויעו"ש ברבינו יונה שכ' דע"ז אמרו רז"ל כל המחלל את המועדות כאילו עובד ע"ז שנא' אלהי מסכה וגו', ואמר בכאן "המבזה" ולא אמר "המחלל" את המועדות, מפני שאינו מדבר ביום טוב לעצמו וכו' אלא מחולו של מועד מדבר לעושה ביד מלאכת איסור והוא מבזה חולו של מועד וכו', עכ"ל יעו"ש. והוא כדס"ל לרשב"ם והריב"ן. וכן יעוי' מש"כ ר' יונה בשע"ת (שער ג' אות קמו'), ובאיגרת התשובה (דרש ב' אות לח') כנ"ל דאסור לעשות מלאכה בחוה"מ, וע"ז אחז"ל דהוי כאילו עובד ע"ז וכו' יעו"ש.
אולם מאידך יעוי' ברמב"ם בפ"ו דיו"ט הט"ז שכ' וז"ל,כשם שמצוה לכבד שבת ולענגה כך כל ימים טובים שנא' לקדוש ה' מכובד וכל ימים טובים נאמר בהם מקרא קודש וכו', וכל המבזה את המועדות כאילו נטפל לעבודת כוכבים, עכ"ל יעו"ש. ומדוייק דס"ל דמה שאר"א בן עזריה דהוי כאילו עוע"ז היינו כשמבזה ליו"ט גופא ולא לחוה"מ, דהא כל דברי הרמב"ם שם איירי ביו"ט עצמו ולא בחוה"מ. וכן יעוי' במאירי בפ"ג דמכות שם דמשמע דס"ל כהרמב"ם דהמבזה וכו' היינו שעושה מלאכה ביו"ט ע"ש. ודלא כדס"ל לרשב"ם ודעימיה. וצ"ע מהו יסוד פלוגתתן בזה.
ויל"פ בזה, דהנה יעוי' בתוס' בפ"ב דחגיגה (יח.) ד"ה חולו של מועד וכו' שכ' דמשמע בגמ' שם דאיסור מלאכה בחוה"מ הוי מדאורייתא, וכדפירש"י בפ"ב דמו"ק (יא:) וכו', אולם ק' לר"ת דא"כ איך התירו בו מלאכה "בדבר האבד" וכו' וכו', אע"כ דאיסורו רק מדרבנן וכו', ולפי"ז א"א לפרש בס"מ פסחים (קיח.) גבי כל המבזה וכו' דהיינו שעושה מלאכה בחוה"מ, וכש"כ הרשב"ם שם, דהא איסורו רק "מדרבנן" ולא מה"ת, עכ"ד תוס' יעו"ש. והיינו דס"ל לתוס' דאם דימוהו לעובד ע"ז שאיסורו מה"ת, דע"כ דאף איהו איסורו מה"ת, והיינו "המבזה את המועדות", ולזה כ' דלדבריהם דאיסור מלאכה אינו אלא מדרבנן א"כ א"א לפ' כהרשב"ם דכוונת ראב"ע שעושה מלאכה בחוה"מ, אלא צ"ל דמבזה המועדות ע"י מלאכה ביו"ט גופא דדוקא זה אסור מה"ת וא"כ רק זה אפשר לדמות לעובד ע"ז.
וא"כ לפי"ז יל"פ דזהו יסוד פלוגתתן, דהרשב"ם והריב"ן ור' יונה ס"ל דאיסור מלאכה בחוה"מ הוי מה"ת, וכש"כ ר' יונה בשע"ת שם ובאיגרת הנ"ל להדיא דאיסורו מה"ת, וא"כ לפי"ז שפיר אפל"פ דמבזה וכו' היינו בחוה"מ וא"כ שפיר אפשר לדמותו לעובד ע"ז. אולם הרמב"ם והמאירי ס"ל דאיסורו רק מדרבנן, וכדס"ל לתוס' שם, וכש"כ הרמב"ם להדיא ברפ"ז דיו"ט ה"א דאסור לעשות מלאכה בחוה"מ והעושה בו מלאכה מכין אותו מכת מרדות מפני שאיסורו מדברי סופרים וכו' יעו"ש, והיינו דאיסורו רק מדרבנן ולא מה"ת, וכש"כ במג"מ ובהג' מיימוניות שם יעו"ש, וכן יעוי' במאירי ברפ"ק דמו"ק (ב.) דהעיקר כהי"א דאיסור מלאכה בחוה"מ הוי מדרבנן ולא כהרבה גאונים דס"ל דאיסורו מה"ת וכו' יעו"ש, וא"כ זהו דס"ל דהמבזה וכו' היינו שעושה מלאכה ביו"ט גופא ולא בחוה"מ, דאזלי לשיטתם דס"ל דאיסורו רק מדרבנן וע"כ דלא איירי גבי חוה"מ כ"א גבי יו"ט, וכש"כ תוס' שם, והבן בס"ד. וע"ע בסנהדרין (צט.) המבזה את המועדות וכו' וברש"י שם וב"באר שבע", וב"ערוך לנר" בפ"ג דמכות שם בדברי הריב"ן מש"כ בזה ע"ש.
ובעצם דעת הרמב"ם דאיסורו רק מדרבנן מדכ' דאיסורו "מדברי סופרים" כש"כ המג"מ וההג"מ, וכן יעוי' בחידושי הר"ן ברפ"ק דמו"ק (ב.), ובפרישה ובב"י ובבי' הגר"א ובחכ"ש ובביה"ל בר"ה חוה"מ באו"ח (סי' תקל') דג"כ כ' כן בדעת הרמב"ם דע"כ דס"ל דאיסורו רק מדרבנן מדכ' דהוי מדברי סופרים יעו"ש. אולם צע"ג בזה, דיעוי' ברמב"ם ברפ"א דאישות ה"ב שכ' דהאשה נקנית בכסף "מדברי סופרים", ויעו"ש בכס"מ שתמה איך כ' כן הא למדוהו בג"ש מקיחה קיחה משדה עפרון דהוי מה"ת, אלא הבי' דקורא הרמב"ם "דברי סופרים" לדבר שהוא דאורייתא אלא שאינו מפורש בתורה, דדבר שאילולא שקבלו "סופרים" והיינו חז"ל לכוונת הפסוק לא היינו מבינים אותו כך וכו' והוא דבר תורה וממיתין ע"ז וכו', עכ"ד הכס"מ. וכן יעו"ש במג"מ ובלח"מ שכ' כנ"ל יעו"ש. וכ"כ הרמב"ם להדיא בסהמ"צ (שורש ב') ע"ש, וכן בפיה"מ למקואות (פ"ו מ"ז) יעוש"ה. [וה"נ מדוייק בשע"ת לר' יונה (בשער ג' אות קמו') דס"ל כנ"ל דזהו מש"כ "דברי סופרים" ע"ש]. וא"כ צ"ע בכס"מ ובמג"מ ובר"ן ודעימיה שכתבו שם בפשיטות דמש"כ הרמב"ם דאיסור מלאכה "מדברי סופרים" הוי מדרבנן, הא הרמב"ם, והכס"מ והמג"מ גופא כתבו דד"ס היינו מדאורייתא ולא מדרבנן, וצע"ג. ויעוי' ב"קרן אורה" ברפ"ק דמו"ק (ב.) שג"כ תמה כנ"ל, וס"ל דדעת הרמב"ם באמת דאיסורו מה"ת יעו"ש. וע"ע מש"כ בס"ד בקונטרס מקרא קודש בחי' עמ"ס עירובין באריכות בכ"ז, ע"ש ותמצא נחת.
ועכ"פ לפי"ד הכס"מ ודעימיה שכ' בדעת הרמב"ם דס"ל דאיסור מלאכה הוי רק מדרבנן, אתי שפיר מש"כ בפ"ו דיו"ט שם דכוונת הגמ' שעושה מלאכה ביו"ט גופא ולא בחוה"מ, וכש"נ בטוטו"ד, ודו"ק.
