פריעת המצורע
פסחים סז ע"ב
"מאי חומריה דמצורע מזב - שכן טעון פריעה ופרימה".
פירש רש"י: "פריעה - פריעת הראש, גידול שיער".
פירוש פריעת הראש של מצורע מבואר במסכת מועד קטן דף טו ע"א: "תא שמע: והצרוע... וראשו יהיה פרוע - אין פריעה אלא גידול שער, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר: נאמרה הוייה בראש ונאמרה הוייה בבגד, מה הוייה האמורה בבגד - דבר שחוץ מגופו, אף הוייה בראש - דבר שחוץ מגופו". ופירשו בהמשך הגמרא שדבר שחוץ מגופו הוא כומתא וסודרא. ופירש שם רש"י: "ראשו יהיה פרוע משמע מגולה, כענין דכתיב ופרע את ראש האשה (במדבר ה)". והלכה כרבי עקיבא כפסק הרמב"ם בהלכות טומאת צרעת י, ו: "מצות עשה שיהיה המצורע המוחלט מכוסה ראש כל ימי חלוטו".
דברי רש"י אצלנו איפוא הם כדברי רבי אליעזר, למרות שבגמרא מתפרשים פה דברי רבי שמעון שסתם שיטתו היא אליבא דרבי עקיבא רבו.
כך היא דרכו של רש"י שאינו מדקדק לפרש תמיד אליבא דהלכתא, אלא גם על פי יחידאה ואפילו על פי רבי אליעזר דשמותי הוא ואין הלכה כמותו (מסכתות שבת דף קל ע"ב; ונדה דף ז ע"ב).
כך פירש רש"י גם בדברים כא, כב: "ותלית אותו על עץ - רבותינו אמרו, כל הנסקלין, נתלין, שנאמר (פסוק כג) כי קללת אלהים תלוי. והמברך ה', בסקילה". וכתב עליו הרמב"ן שם: "וכל הנסקלים נתלין דברי יחיד הם (במשנה במסכת סנהדרין דף מה ע"ב: כל הנסקלין נתלין, דברי רבי אליעזר), והלכה כדברי חכמים שאינו נתלה אלא המגדף והעובד עבודה זרה".
