הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כרבי עקיבא - תמיד?
פסחים סט ע"ב
כלל אמר רבי עקיבא וכו'. אמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי עקיבא.
ותנן נמי גבי מילה כי האי גוונא, כלל אמר רבי עקיבא: כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת - אינה דוחה את השבת. מילה, שאי אפשר לעשותה מערב שבת - דוחה את השבת.
ואמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי עקיבא.
וצריכא, דאי אשמעינן גבי פסח - התם (דהוא מכשירי) +מסורת הש"ס: [הוא דמכשירי]+ מצוה לא דחו שבת - משום דלא נכרתו עליה שלש עשרה בריתות, אבל מילה דנכרתו עליה שלש עשרה בריתות - אימא לידחי. ואי אשמעינן מילה - התם הוא דמכשירי מצוה לא דחו שבת דליכא כרת, אבל פסח דאיכא כרת - אימא לידחי, צריכא.
ראה מה שכתבנו במסכת שבת דף קלג - סוגיה מקבילה לסוגייתנו במסכת פסחים דף סט:
בגמרא:
כלל אמר רבי עקיבא וכו'. אמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי עקיבא. ותנן נמי גבי פסח כי האי גוונא: כלל אמר רבי עקיבא: כל מלאכה שאפשר לה לעשותה מערב שבת - אינה דוחה את השבת, שחיטה שאי אפשר לעשותה מערב שבת - דוחה את השבת. ואמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי עקיבא. וצריכא, דאי אשמעינן גבי מילה - התם הוא דמכשירין אפשר לעשות מאתמול לא דחו שבת, דליכא כרת. אבל פסח דאיכא כרת - אימא לידחו שבת. ואי אשמעינן גבי פסח - משום דלא נכרתו עליה שלש עשרה בריתות, אבל מילה דנכרתו עליה שלש עשרה בריתות - אימא לידחו שבת, צריכא.
1.
יש לשאול: הרי כבר בסוגיות הקודמות [בדפים הקודמים] נקבע לגבי המחלוקת בין רבי אליעזר ורבי עקיבא - "יחיד ורבים הלכה כרבים", והבאנו הסבר שה"רבים" הוא רבי עקיבא. וגם לפי ההסבר השונה שהבאנו שה"רבים" הם חכמים מברייתא אחרת הרי שבכל מקרה מדובר שהדעה מוסכמת על רבי עקיבא במשנתנו, ומדוע צריך לפסוק במפורש כרבי עקיבא. כמו כן הרי כבר נקבע בסוגיות הנ"ל שאין הלכה כרבי אליעזר בגלל היותו "שמותי" וחוזרת שאלתנו.
2.
ואולי ניתן לומר בפשטות: בסוגייתנו הגמרא מסבירה שיש חידוש בדברי רבי עקיבא, שלמרות ששתי המצוות של "ברית מילה" ו"קרבן פסח" הן מצוות חשובות ביותר בגלל הבריתות שבברית מילה ובגלל איסור הכרת שבאי הקרבת קרבן פסח היינו חושבים "להקל" כרבי אליעזר, ולכן יש חידוש שבכל זאת הלכה כרבי עקיבא.
[תוספת: כלומר, יתכן שכאשר סברתו של התנא "קלושה" אז אין הכרח שהלכה כמותו למרות שעל פי הכללים כן היתה הלכה צריכה להיות כמותו].
3.
ואולי אפשר לומר שדברי "רב" בסוגייתנו - שהלכה כרבי עקיבא - באמת מבוססים על העקרונות בסוגיה הקודמת ש"הלכה כרבים" ושרבי אליעזר הוא "שמותי" [או לפי הפירוש שהיה מבית שמאי או לפי הפירוש שנידו אותו כשלא קיבל את מרות בית הדין של רבן גמליאל], ולכן אין הלכה כמותו.
4.
הערות:
4.1
אולי פסיקת "רב" כרבי עקיבא נובעת מהכלל שהלכה כרבי עקיבא ["יחיד ורבים" – ורבי עקיבא נחשב כ"רבים" כמו שכתבנו כמה פעמים בדפים האחרונים בפרק שלנו שעוסק בברית מילה].
4.2
אולי "רב" - שהיה מ"מעבירי השמועה" - באמת מלמדנו את הרעיון שרבי עקיבא נחשב כרבים במשנתנו.
4.3
הוא קובע שהלכה כרבי עקיבא למרות שהיה תלמידו של רבי אליעזר. לפי זה יוצא, שהגמרא קובעת "הלכה כ..." מפני שלפי הכללים היה צריך להיות להיפך!
5.
תוספת:
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף מו עמוד ב
רבי יעקב ורבי זריקא אמרו:
הלכה כרבי עקיבא מחבירו,
וכרבי יוסי מחבריו,
וכרבי מחבירו.
מהגמרא הנ"ל משמע שתמיד הלכה כרבי עקיבא נגד תנא יחיד שחולק עליו, ולכן בסוגייתנו הלכה צריכה להיות כמותו נגד רבי אליעזר, אבל מכיון שרבי אליעזר היה רבו הרי שהכלל שאין הלכה כתלמיד בפני רבו גובר על הכלל של "הלכה כרבי עקיבא מחברו". לפי זה ברור מדוע "רב" צריך לקבוע במפורש שהלכה כרבי עקיבא - למרות שחולק על רבו.
6.
וכן:
גופי הלכות פרק א - כללי אות א' כלל כח:
אין הלכה כרבי עקיבא מרבו. כתב הרא"ש ז"ל בתרא [פ"ט ס"מ], לאו דוקא רבו אלא סתם ברישא ואחר כך רבי עקיבא אומר, אין הלכה כרבי עקיבא, דהסתם מיקרי רבו.
כלומר, על פי הכללים הכלליים אין הלכה כרבי עקיבא מרבי אליעזר כי היה רבו [ומצד שני הרי אין הלכה כרבי אליעזר כי היה "שמותי"!].
6.1
בתוך דבריו של ה"גופי הלכות" [מתוך דברי הרא"ש] מובלעים כמה כללים חידושיים:
6.1.1
"תנא קמא" מוגדר כ"סתם משנה".
6.1.2
ה"תנא קמא" נחשב כרבו של התנא שמוזכר אחריו! ולכן תמיד ההלכה תהיה כתנא קמא נגד תנא יחיד.
6.2
אמנם כך משמע מדברי ה"גופי הלכות", אבל בכל זאת יש להעיר על דבריו מתוך עיון בדברי הרא"ש עמו:
7.
רא"ש מסכת בבא בתרא פרק ט סימן מ: / בבא בתרא דף קנח /
מ מתני' נפל הבית עליו ועל אמו אלו אלו ואלו מודים שיחלוקו אמר ר' עקיבא מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן א"ל בן עזאי על החלוקין אנו בושים אלא שבאת לחלק עלינו את השוין:
גמ' בחזקת מי ר' אילעא אמר בחזקת יורשי האם* ור' זירא אמר בחזקת יורשי הבן כי סליק ר' זירא קם בשיטתיה דר' אילעא קם רבה בשיטתיה דר' זירא אמר ר' זירא שמע מינה אוירא דארץ ישראל מחכים וטעמא מאי אמר אביי הואיל והוחזקה נחלה לאותו השבט
מדהביא רב אלפס ז"ל דברי אלו האמוראים המפרשים דברי ר' עקיבא מכלל דסבירא ליה הלכה כר"ע
ואף על גב דאין הלכה כר' עקיבא אלא מחבירו ולא כנגד רבו
נראה הכא מדקאמר בן עזאי על החלוקים אנו בושים וכו' מכלל דת"ק היינו בן עזאי וכרבי אילעא וכרבי זירא דאמרי בחזקת האם וגם אביי מפרש דבריהם
ועוד ראיה מנפל הבית עליו ועל אשתו דקי"ל כב"ה דאמרי נכסי מלוג בחזקת יורשי האשה משום שהיו בחזקתה עד היום הזה ואף על פי שהבעל אוכל פירות מ"מ הגוף היה בחזקתה כ"ש בנפל הבית עליו ועל אמו שיש לו להעמיד הנכסים בחזקת יורשי האם הואיל והוחזקה נחלה לאותו השבט:
אמנם משמע מדבריו ש"תנא קמא" הוא התנא בן עזאי [שגם הוא היה רבו של רבי עקיבא] אבל נראה שכך הוא דווקא בסוגיה זו [במסכת בבא בתרא שהרא"ש דן בה] כי כך משמע מדברי בן עזאי עצמו, ואי אפשר להסיק מכך, ש"תנא קמא" תמיד מוגדר כרבו של התנא שמוזכר אחריו.
8.
לסיכום סוגייתנו נראית סיבה נוספת שבגללה ההלכה לא היתה להיפסק כרבי עקיבא - למרות הכלל שהלכה כרבי עקיבא מחברו - והיא, שמכל מהלך הסוגיה שדנה בהרחבה בדינו של רבי אלעזר ניתן היה להסיק, שהלכה כמותו על פי הכלל שהלכה כמי ש"שקיל וטרי אליביה", ולכן רב ראה צורך להדגיש בכל זאת הלכה כרבי עקיבא.
ומדוע רב פסק כך? בגלל סברא?, בגלל שבאמת - כך יסבור רב - תמיד הלכה כרבי עקיבא מחברו, אפילו היה רבו, ואפילו נגד כל שאר הכללים שלכאורה בגללם הלכה לא כרבי עקיבא...
9.
הערה: נראה לתת הסבר נוסף מדוע "רב" צריך להדגיש בסוגייתנו שהלכה כרבי עקיבא, והוא בגלל הערת תוס':
9.1
תוספות מסכת פסחים דף סט עמוד ב:
הלכה כר"ע - הא דלא פריך הלכתא למשיחא מפורש [בפ' ד' מיתות סנהדרין דף נא:).
[לגבי הסבר התוס' ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קסט, הערה סד]
כלומר, היינו אומרים שהכללים שהלכה כרבי עקיבא לא תקפים לגבי הלכות מסויימות, כגון אלה שלא נוהגות בזמן הזה ["הלכתא למשיחא"], לכן "רב" פוסק במפורש, שאף באלה נקבע שהלכה כרבי עקיבא...
