הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"סוגיה כוותיה"

פסחים עב ע"א

למימרא דכל היכא דאית ליה קצבה מחייב רבי יהושע? והרי תינוקות דיש להן קצבה, ותנן: מי שהיו לו שני תינוקות, אחד למולו אחר השבת ואחד למולו בשבת. ושכח ומל את של אחר השבת בשבת - חייב. אחד למולו בערב שבת ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של ערב שבת בשבת - רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר! -
אמר רבי אמי: הכא במאי עסקינן - כגון שקדם ומל את של ערב שבת בשבת, דאיכא הך דשבת דטריד ביה. הכא - כגון שקדם ושחטינהו לאימורי ציבור ברישא. - אי הכי, רבי מאיר אומר: אף השוחט לשם אימורי ציבור פטור. אף על גב דקדים ושחטינהו לאימורי ציבור ברישא?
והתניא, רבי חייא [מאבל ערב] אמר רבי מאיר: לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על שהיו לו שני תינוקות, אחד למול ערב שבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ערב שבת בשבת - דחייב. על מה נחלקו - על שהיו לו שני תינוקות, אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת, ושכח ומל את של אחר השבת בשבת, דרבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר. - ותסברא? מה התם דלא עביד מצוה - פטר רבי יהושע, היכא דקא עביד מצוה מחייב? -
אמרי דבי רבי ינאי: רישא כגון שקדם ומל של שבת בערב שבת,
שלא נתנה שבת לדחות. [וסיפא נתנה שבת לדחות אצלו]. הכא - הרי נתנה שבת לדחות אצל קרבן ציבור.
אמר ליה רב אשי לרב כהנא: הכא נמי הרי נתנה שבת לדחות אצל תינוקות דעלמא! - אמר ליה: לגבי דהאי גברא מיהת לא איתיהיב.

1.

הסוגיות [שקשורות לנושא של טעה בדבר מצוה] בדף זה מורכבות מאד ורבו בה הפרשנויות. לסוגייתנו יש סוגיה מקבילה במסכת שבת דף קלז.

2.
נדגיש רק נקודה אחת שקשורה למבנה:

3.
רמב"ם הלכות שגגות פרק ב הלכה ח:

כל העושה מצוה מן המצות ובכלל עשייתה נעשית עבירה שחייבין עליה כרת בשגגה הרי זה פטור מחטאת מפני שעשה ברשות,
כיצד הבא על יבמתו והרי היא נדה והוא לא ידע, הרי זה פטור מחטאת שהרי עשאה ברשות,
אבל אם בא על אשתו והרי היא נדה חייב חטאת מפני שלא שאלה ואחר כך יבעול, אבל יבמתו אינו רגיל בה כדי שישאל לה,

וכן מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול בערב שבת או באחד בשבת ושכח ומל שניהן בשבת, פטור מחטאת שהרי יש לו רשות למול אחד מהן בשבת ושבת דחויה היא אצלו ומצוה עשה אף על פי שהם שני גופין הואיל וזמנו בחול אינו מדקדק,
אבל אם לא היה אחד מהן ראוי למול בשבת ושכח ומל בשבת מי שאינו ראוי למול בשבת חייב חטאת.

4.
כסף משנה הלכות שגגות פרק ב הלכה ח:

[ח] כל העשוה מצוה מן המצות וכו' כיצד הבא על יבמתו והיא נדה וכו'. בפסחים פרק אלו דברים (דף ע"ב:) ר"י [אמר] אשתו נדה בעל חייב (דה"ל לשיולי) יבמתו נדה בעל פטור וכו' מ"ש יבמתו דקא עביד מצוה אשתו נמי קא עביד מצוה באשתו מעוברת והאיכא שמחת עונה שלא בשעת עונתה והאמר רבא חייב אדם לשמח אשתו סמוך לוסתה א"ה אפילו יבמתו נמי יבמתו בזיז מינה אשתו לא בזיז מינה, ומשמע דבאשתו נמי פטור אא"כ היתה מעוברת ושלא בשעת עונתה וסמוך לוסתה. ורבינו שסתם וכתב דבאשתו חייב נראה שסובר דכי אמרינן אשתו לא בזיז מינה תו לא צריכי לאוקמי בהני אוקמתי אלא בכל גוונא חייב כיון דלא בזיז מינה ה"ל לשיולה:

ומ"ש וכן מי שהיו לו שני תינוקות וכו'. משנה בפ' ר"א דמילה (שבת דף קל"ז) פלוגתא דר"א ורבי יהושע ויש על משנה זו לשונות בגמרא
ובתר הכי אמרינן תני ר' חייא אומר היה ר"מ לא נחלקו ר"א ורבי יהושע על מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בע"ש ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ע"ש בשבת שהוא חייב
על מה נחלקו על מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את שלאחר השבת בשבת שר"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר השתא רבי יהושע סיפא דלא קא עביד מצוה [פוטר רישא דקא עביד מצוה] מחייב
אמרי דבי רבי ינאי רישא כגון שקדם ומל את של שבת בע"ש דלא ניתנה שבת לידחות סיפא ניתנה שבת לידחות.
ופסק רבינו כי הני לישנא משום דר' חייא תני לה ודבי ר' ינאי מפרשי לה
ועוד דבפסחים פ' אלו דברים (פסחים דף ע"ב) מוקים לה הכי.

ולפ"ז אף על פי שאותו שמל בשבת לא היה ראוי למול בשבת כיון שהיה שם אחר שהיה ראוי למול פטור מאחר דניתנה שבת לידחות אצלו
וא"כ יש לתמוה על רבינו שכתב ומל שניהם דמשמע שאם לא מל אלא אותו שלא היה ראוי למול בשבת חייב וצ"ל דלא נקט רבינו ומל שניהם אלא משום חלוקת אחד למול בע"ש ואחד למול בשבת דאם מל של שבת בע"ש ושל ע"ש בשבת חייב הוא מאחר שלא היה שם מי שראוי למולו בשבת אבל בחלוקת אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ונתחלף לו ומל שלאחר השבת בשבת פטור לר' יהושע מאחר שהיה שם מי שראוי למולו בשבת:

מה שנראה להדגיש הוא, שבמסכת שבת יש מחלוקת תנאים כיצד להסביר את המחלוקת בין רבי יהושע לרבי אליעזר [כשהלכה כרבי יהושע]. בסוגייתנו מובא רק ההסבר של רבי מאיר.
ולכן מובנים דברי ה"כסף משנה". הוא מסביר, שהרמב"ם פוסק כרבי יהושע - לפי הסברו של רבי מאיר - כאותו מהלך בסוגייתנו שנאמר על ידי רבי חייא ושדבי רבי ינאי הסבירו. מפני שכך משמע בסוגייתנו שזהו ההסבר שמתקבל.

5.
למעשה משמע מה"כסף משנה" שמדובר בשתי הוכחות:

5.1
זה שרבי חייא ודבי רבי ינאי מסבירים את שיטת רבי מאיר במחלוקת בין רבי אליעזר ורבי יהושע מוכח שכך הלכה.

5.2
בסוגייתנו מוזכרת רק שיטת רבי מאיר [יחד עם ההתייחסות של רבי חייא ודבי רבי ינאי] ומעובדה זו משמע שהלכה כרבי מאיר בהסבר המחלוקת.

6.
נראה שה"כסף משנה" מתבסס על הכלל שאם סוגיה מוצגת בהסברים מסויימים שמתאימים לשיטה מסויימת [ולא לשיטות אחרות] משמע שכך מכריע "עורך הגמרא", ודומה לכלל של הלכה כמי ש"סוגיה כוותיה", או לכלל של הלכה כמי ש"שקיל וטרי אליביה".