דיוק וחידוש ברש"י

מסכת פסחים דפים עא-עב 

עא עמוד ב - עב עמוד א

רש"י ד"ה שיש להן קצבה. שאינו רואה אחרים הרבה עסוקין בשחיטתן וכיון שנשחט התמיד יודע הוא שאין צריך לשחוט עוד הלכך אין זה טועה אלא שוגג דלא היה לו לטעות בדבר:
רש"י ד"ה תאמר בפסח שאין לו קצבה. שהכל צריכין לכך והרי הוא רואה את אחרים הרבה עוסקין בכך וטרוד להתעסק במצוה ואפילו שחט הוא פסחו כבר ומצא זבח זה עומד בעזרה וכסבור שהוא פסח ושחטו לשם מי שהוא וטעה על כך הלכך טועה בדבר מצוה הוא:
עב.
רש"י ד"ה פסח שאין לו קצבה. אין חשבון לפסחים וזה שמצא טלה זה עומד בעזרה כסבור שהוא אבוד מבעליו ושחטו לשם מי שהוא:
רש"י ד"ה תינוקות דיש להן קצבה. מי שיש לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול באחד בשבת יודע הוא שאין לו למול בשבת אלא אחד:
ברש"י במשנה מוסבר החילוק בין יש להן קיצבה לאין לו קיצבה לאו דווקא ענין של חשבון ומספר, אלא שקרבן תמיד אינו רואה אחרים הרבה שעסוקין בשחיטתו, ורש"י מוסיף מפני שכבר נשחט, ובפסח שהכל צריכים לכך והרי רואה אחרים הרבה עוסקין בכך ומצא זבח זה שעומד בעזרה וכו', ובדף ע"ב ע"א מסביר רש"י שקיצבה הוי ענין של חשבון ומספר וע"כ פסח אין לו חשבון וזה שמצא טלה זה וכו', ותינוקות יש להן קיצבה ומי שיש לו שני וכו' וצריך למול רק אחד בשבת יודע שאין לו למול רק אחד, ומכאן שברגע שיש יותר מאחד זה נחשב לדבר שאין לו קיצבה דמהיכן לאדם השוחט לדעת באיזה מנין של תמיד ששחוט כבר נמצאים וע"כ יכול לטעות ג"כ בזה כמו בקרבן פסח, ומדברי רש"י במשנה משמע שאין לטעות גם באופן זה,
שינוי נוסף בלשון רש"י גבי פסח במשנה רש"י כותב ומצא זבח זה עומד בעזרה וכו' ובדף ע"ב וזה שמצא טלה זה וכו'
ונראה ליישב שרש"י במשנה פירש ע"פ מסקנת הגמרא בדף ע"ב שמדובר שנשחטו כבר תמידים ולא היה לו לטעות, ונראה דדייק לכתוב ע"פ המסקנא מהו דבר שיש לו קצבה, שזה דבר שמסתיים ובמשנתינו מדובר בתמידין שהסתיים שחיטתן, ודבר שאין לו קיצבה, פירוש דבר שעדיין עסוקין בשחיטתו ולא סיימו כולם לשחוט, וכן מדויק דרש"י כותב ואפי' שחט הוא פסחו, ואם הדין ע"פ מסקנת הגמרא שלגבי פסח יכול להחשב לדבר שאין לו קיצבה גם לאחר שסיימו כולם את שחיטת קרבנם ואפילו נשאר רק טלה זה עדיין נאמר שנחשב לטועה בדבר מצוה היה רש"י צ"ל ואפי' שחטו כולן ונשאר רק טלה זה וכמו שרש"י כתב בדף ע"ב ע"א וזה שמצא טלה זה עומד וכו'.