הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

הלכה כרבי עקיבא מחברו; הלכה כלשון ראשון - לקולא; מחלוקות תנאים שתלויות זו בזו

פסחים עד ע"א

משנה. כיצד צולין את הפסח? מביאין שפוד של רמון ותוחבו לתוך פיו עד בית נקובתו, ונותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו, דברי רבי יוסי הגלילי.
רבי עקיבא אומר: כמין בישול הוא זה, אלא תולין חוצה לו. אין צולין את הפסח לא על השפוד ולא על האסכלא. אמר רבי צדוק: מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו צא וצלה לנו את הפסח על האסכלה.

1.
רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ח הלכה י:

הסיק את התנור וגרף את כל האש ותלהו בתנור וצלהו הרי זה אסור שאין זה צלי אש, חתכו ותלהו על גבי גחלים הרי זה צלי אש, צלהו על גבי סיד או חרסית או חמי טבריה הרי זה אסור שאין זה צלי אש,
כיצד צולין אותו, תוחבו מתוך פיו עד בית נקובתו בשפוד של עץ ותולהו לתוך התנור והאש למטה ותולה כרעיו ובני מעיו בתנור חוצה לו ולא יתנם בתוכו שזה כמין בישול הוא, ושפוד של רמון היו בוררין לצלייתו כדי שלא יזרוק את מימיו ויבשלהו.

הרמב"ם פוסק כרבי עקיבא במשנתנו.

2.
כסף משנה הלכות קרבן פסח פרק ח הלכה י:

כיצד צולין אותו וכו'. ר"פ (פסחים דף ע"ד) כיצד צולין את הפסח מביאין שפוד של רמון ותוחבו מתוך פיו עד בית נקובתו ונותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו דברי רבי יוסי הגלילי רבי עקיבא אומר כמין בישול הוא זה אלא תולן חוצה לו וידוע דהלכה כר"ע מחבירו.

ה"כסף משנה" מסביר שהרמב"ם פוסק כרבי עקיבא במשנתנו נגד רבי יוסי הגלילי מפני שהכלל הוא שהלכה כרבי עקיבא מחברו, כלומר במחלוקת בין רבי עקיבא ותנא יחידי אזי הלכה כרבי עקיבא [ויש לבדוק האם כלל זה נקבע כבר בימי התנאים?].

2.1
הכלל הנ"ל מובא בגמרא:
עירובין דף מו עמוד ב:

רבי יעקב ורבי זריקא אמרו:
הלכה כרבי עקיבא מחבירו,
וכרבי יוסי מחבריו,
וכרבי מחבירו.

3.
וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רלח, שמביא שרש"י על החומש מסביר דווקא כרבי יוסי הגלילי.

4.
ויש מיישבים כך: מחלוקת רבי עקיבא ורבי יוסי הגלילי נחלקו במחלוקת בין חכמים ורבי יהודה הנשיא [=רבי] במסכתנו [פסחים דף מא עמוד א] האם צלי קדר נחשב כבישול [כלומר שתי המחלוקות תלויות אחת בשניה] , ורבי עקיבא בסוגייתנו סובר כ"רבי" ולכן אסר להכניס הכרעיים לתוכו כי נחשב בישול, וכיון שבמחלוקת שם הלכה כחכמים [כרבים נגד יחיד - "רבי"] לכן רש"י "פוסק" כרבי יוסי הגלילי.

4.1
ונסביר: כיון שיש שתי מחלוקות תנאים, והמחלוקת בין "רבי" וחכמים מאוחרת יותר [מבחינה היסטורית] מהמחלוקת בין רבי עקיבא ורבי יוסי הגלילי [במשנתנו], לכן מכריעים כמחלוקת האחרונה [בין התנאים המאוחרים יותר, ודומה לכלל של הלכה כבתראי], ולכן בגלל "חכמים" יש להכריע ממילא כרבי יוסי הגלילי במחלוקת הקדומה יותר!

5.
המשך דברי ה"כסף משנה":

ומ"ש ותולהו לתוך התנור והאש למטה כלומר שאם לא היה האש למטה שגרפו הרי זה אסור שאין זה צלי אש כמו שנתבאר בסמוך.
ובגמ' קאמר דדוקא שפוד של רמון משום דשפוד של שאר עצים מפיק מיא והוי כמבושל ופריך של רמון נמי אית ביה קיטרי כלומר וע"י קיטרי מפיק מיא ומשני שיעי קיטרי ואי בעית אימא בנבגא בר שתא דלית ביה קיטרי והא איכא בי פיסקיה דמפיק לבי פיסקיה לבר. ופירש"י והא איכא בי פיסקי ראש השפוד שהוא מקום חתך ומוציא מים. דמפיק לבי פיסקי לבר חוץ לפי הפסח דאי מפקי מיא לא עיילי לפסח. ורבינו השמיט כל זה משום דמשמע דמדרבנן הוא למיחש להכי ומשום הכי נקט לקולא כלישנא קמא דשני שיעי קיטרי ולא כתב דמפיק לבי פיסקיה לבר משום דאורחא דעלמא הכי הוא להוציא ראש השפוד לחוץ ואין צורך להתנות בכך. ואפשר שזהו פירוש מה שאמר דמפיק לבר כלומר מנהגא דעלמא הכי הוא:

הוא מסביר שהרמב"ם קובע שצולים את הקרבן בשיפוד של רימון, אולי בגלל שבגמרא הגבילו זאת דווקא כשמוציא את מקום החתך חוץ לפיו של קרבן הפסח, והרמב"ם לא מביא הגבלה זו מפני שהוא פוסק כהסבר הראשון [ולא כ"איבעית אימא"] שאין מיגבלה בשיפוד של רימון כי קשריו חלקים ואין הם מעכבים בעד השיפוד להיכנס בבשר, ואינו צריך להעביר עליהם סכין לחותכם, וממילא אין מקום חתך שיוציא מים.

5.1
ולכאורה קצת קשה, שהרי הרמב"ם בדרך כלל פוסק כלשון אחרון בגמרא, כלומר, כ"איבעית אימא", ומדוע כאן הוא פוסק כלשון ראשון.

5.2
ונראה שלכן ממשיך ה"כסף משנה" ומסביר, שהמיגבלה בתרוץ השני היא רק מדרבנן ומוסיף, שזוהי כוונת הגמרא להגבלה באופן השימוש בשיפוד של הרימון, שזו היתה עובדה שכך היה מנהג האנשים לעשות, אבל אין בזה ממש תנאי לדין, ולכן הרמב"ם פוסק כהסבר הראשון "לקולא".