מי הוא רב אשי סוף הוראה
פסחים פא ע"ב
"אמר מר בר רב אשי: לא שנו אלא שנודע לו לאחר זריקה...
מיתיבי... אלא אי איתמר הכי איתמר: אמר מר בר רב אשי: לא תימא נודע לו לאחר זריקה...".
כתב הרמב"ם בהקדמה לספר יד החזקה שרב אשי חיבר את הגמרא, וּגְמָרוֹ בימי בנו מר בר רב אשי. לפני כן כתב הרמב"ם שרב אשי קיבל מרבא, ורבא מרבה, ורבה מרב הונא, ורב הונא מרבי יוחנן ורב ושמואל. לפיכך מדובר ברב אשי הרגיל בש"ס. וכן כתב שם: "רבינא ורב אשי הם סוף חכמי הגמרא. ורב אשי הוא שחיבר הגמרא הבבלית".
גם ברש"י במסכת תענית דף ז ע"ב ד"ה הכי גרסינן, משמע שרבינא סוף הוראה הוא רבינא סתם המוזכר בש"ס. וכך הוא בתוספות מסכת עבודה זרה דף כב ע"א ד"ה אין מעמידין.
וקשה, אם גמר הגמרא היה בימי מר בר רב אשי, הכיצד דנה הגמרא מה היה נוסח מימרתו, וכי שכח מר בר רב אשי ונתחלפו לו הדברים שאמר הוא עצמו?
אלא שמכאן ראייה לדברי רב שרירא גאון באיגרתו שסידר באריכות ובבקיאות את מסורת תולדות האמוראים לפרטיהם. רובן של דברים לא נזכרו כלל בתלמוד, ומיעוטם אמנם הוזכרו אך באיגרת נוספו פרטים וביאורים. ושם בסעיף ק"ד נזכר שרב אשי הרגיל בש"ס שכיב בשנת תשל"ח. ובסעיף ק"ה מבואר שרק בי"ג בכסלו דשנת תתי"א שכיב רבנא אבינא בריה דרב הונא דהוא רבינא והוא סוף הוראה. ובסעיף ק"ו נוסף שבשנת תשפ"ז שכיב רב סמא בריה דרבא. ובתריה מלך רב יוסי וביומיה סוף הוראה ואסתיים תלמודא.
דברי איגרת רב שרירא גאון אלו מובאים בספרים נוספים שעסקו בתולדות החכמים. בסדר תנאים ואמוראים שמתקופת הגאונים חלק א; במחזור ויטרי סימן תכד; בספר הכריתות ימות עולם לרבי שמשון ב"ר יצחק מקינון שער ב; בספר קורא הדורות דף ב ע"ב; וכן נרמז נוסח האיגרת – רב יוסי, בספר שם הגדולים לחיד"א חלק ספרים מערכת ת אות נו.
לפיכך דברי הגמרא במסכת בבא מציעא דף פו ע"א "רב אשי ורבינא סוף הוראה" מוסבים על רבינא ורב אשי – יוסי, המאוחרים בכמה דורות מרב אשי ורבינא הרגילים. ובזמן שנאמרה סוגייתנו מר בר רב אשי נאסף משכבר אל אבותיו.
