הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"נימא מסייע"; "אמרי לא לעולם"

פסחים פג ע"א

גמרא. אמר רב מרי בר אבוה אמר רבי יצחק: עצמות קדשים ששימשו נותר - מטמאין את הידים, הואיל ונעשה בסיס לדבר האסור.
נימא מסייע ליה. העצמות והגידים והנותר - ישרפו לששה עשר, הני עצמות היכי דמי? אילימא דלית בהו מוח - למה בשריפה? נשדינהו! אלא פשיטא - דאית בהו מוח. אי אמרת בשלמא שימוש נותר מילתא היא - אמטו להכי בעי שריפה. אלא אי אמרת שימוש נותר לאו מילתא היא - למה להו שריפה? נתברינהו ונחלצה למוח דידהו, ונשרפיה, ונשדינהו לדידהו! אלא לאו שמע מינה: שימוש נותר מילתא היא. -
אמרי: לא, לעולם אימא לך שימוש נותר לאו מילתא, וקסבר: בו - בכשר, ואפילו בפסול. אפילו בפסול סלקא דעתך? והא תנן: אבל המותיר בטהור והשובר בטמא - אינו סופג את הארבעים! -
לא קשיא; כאן - שהיתה לו שעת הכושר, כאן - שלא היתה לו שעת הכושר.

1.
רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק י הלכה א:

השובר עצם בפסח טהור הרי זה לוקה שנאמר ועצם לא תשברו בו, וכן נאמר בפסח שני ועצם לא תשברו בו, אבל פסח שבא בטומאה אם שבר בו עצם אינו לוקה,
מפי השמועה למדו לא תשברו בו בטהור ולא בטמא, אחד השובר את העצם בלילי חמשה עשר או ששבר בו עצם מבעוד יום או ששבר אחר כמה ימים הרי זה לוקה.

2.
רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק י הלכה ב:

לפיכך שורפין עצמות הפסח בכלל הנותר מבשרו כדי שלא יבואו בהן לידי תקלה.

המהר"י קורקוס סובר, שהרמב"ם מכריע כרבי יעקב בגמרא בדין של "ועצם לא תשברו בו" שחל אפילו על "נותר" משום שהיתה לו שעת כושר. ומהלך הגמרא שכנראה הוא לשיטת רבי שמעון הוא "דחוק".

2.1
כלומר, הוא מתכוון לכך, שהרי בגמרא משמע שהיא דנה יותר לפי שיטת רבי שמעון, ועל פי הכלל "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה" ההלכה היתה צריכה להיות כרבי שמעון, אלא שהרמב"ם טוען שדיון זה בגמרא - התרוצים לטובת רבי שמעון - דחוקים. וראה עוד ב"מתיבתא", "ילקוט באורים", עמוד כא, וב"אליבא דהלכתא", עמוד ג, הערות כט-לא.

3.
הפרשנים אומרים שהרמב"ם פוסק שלא כרב מרי. ניתן אולי להוכיח זאת מהביטויים:

נימא מסייע ליה. העצמות והגידים והנותר - ישרפו לששה עשר, הני עצמות היכי דמי? אילימא דלית בהו מוח - למה בשריפה? נשדינהו! אלא פשיטא - דאית בהו מוח. אי אמרת בשלמא שימוש נותר מילתא היא - אמטו להכי בעי שריפה. אלא אי אמרת שימוש נותר לאו מילתא היא - למה להו שריפה? נתברינהו ונחלצה למוח דידהו, ונשרפיה, ונשדינהו לדידהו! אלא לאו שמע מינה: שימוש נותר מילתא היא. -
אמרי: לא, לעולם אימא לך שימוש נותר לאו מילתא, וקסבר: בו - בכשר, ואפילו בפסול. אפילו בפסול סלקא

כלומר, הביטוי "נימא מסייע ליה" מלמד שזה רק נסיון להוכיח כדברי רב מרי, ובזה שהגמרא אומרת "אמרי, לא, לעולם..." משמע שהגמרא סוברת שלא כרב מרי, ואין ביטויים אלה באים רק כדי לדחות את ההכרח שבסיוע לרב מרי.

3.1
הנ"ל מתאים בעיקר אם נאמר שאת הביטוי "אמרי" קבע "עורך הגמרא" ולא תלמידי בית המדרש בשעה שהאמוראים דנו בסוגיה.