דיוק וחידוש ברש"י
מסכת פסחים דף פג
עמוד ב
רש"י ד"ה אי אמרת בשלמא בשר נינהו. ואי אכיל להו נפיק בהו אמטו להכי בעי שריפה כו':
רש"י מסביר שהפירוש בשר נינהו שאם לגידין יש דין בשר, ויאכלם אדם כחלק מהכזית יצא ידי חובה, ולכאורה צריך להיות שיש להם גם טעם בשר, דאכילת קרבן פסח צריך להיות באכילת הנאה מטעם בשר כמו שנזכר, ומכאן לכאורה אפשר לדייק שחלקים נוספים שאין להם טעם בשר, כגון עינים וכדומה שאינם נאכלים בדרך כלל, אין דינם כבשר ולא יוצא בהם ידי חובה וממילא גם פטורים משריפה,
וגם אפשר לדייק מדרך חילוק הדינים במשנה וכפי שרש"י מסביר במשנה, עצמות שיש בהם מח הראוי לאכילה, רק שבקרבן פסח אין אפשרות לאכלם מפני איסור שבירת עצם, גידין (רש"י מביא כפירוש את שאילת הגמ' וניכלינהו) שיש אפשרות לאכלן ויש בהם טעם רק שאין דרך לאכלם, והנותר בשר עצמו שנתעצלו באכילתו, ומכאן שכל הפרטים במשנה הם על חלקים או שראוים לאכילה ואין אפשרות לאכלם, או שאפשר לאכלם ואין דרכם בכך, או שראוים ודרכם באכילם וזה הבשר עצמו שנתעצל באכילתו, אבל שאר חלקים פטורים משריפה,
ומדברי התוספות בד"ה אי אמרת בשלמא בשר נינהו כו'. ואין להקשות אי בשר נינהו ליכלינהו דלאו בשר גמור הוא שיהא טעמם כטעם בשר מיהו לענין שריפה בעי למימר דליהוו בשר: עכ"ד, נראה לדייק דלכאורה בטעמא תליא מילתא, שמדבריהם נראה שבגידין אין טעם בשר ולא יצא בהן ידי חובה בפסח וכל מה דאמרו בשר נינהו הוא על מנת לחייבם בשריפה, ואולי שאר חלקים ג"כ הדין כך שאם הם לא בשר ממש כגון העינים וכד' יהיו פטורין משריפה, וצ"ע.
