הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"תנאי היא" - כאן מקור המחלוקת

פסחים פד ע"א

משנה. כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך, וראשי כנפים והסחוסים.
גמרא. רבה רמי, תנן: כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך, ושאינו נאכל - לא. אימא סיפא: ראשי כנפים והסחוסים. והא הני לא מתאכלי בשור הגדול!
אלא תנאי היא, והכי קתני: כל הנאכל בשור הגדול - יאכל בגדי הרך, ושאינו נאכל - לא. ויש אומרים: אף ראשי כנפים והסחוסים.
רבא אמר: מה הן קתני, והכי קתני: כל הנאכל בשור הגדול בשלקא - יאכל בגדי הרך בצלי, ומה הן - ראשי כנפים והסחוסים.
תניא כוותיה דרבא: כל הנאכל בשור הגדול בשלקא יאכל בגדי הרך בצלי, ומה הן - ראשי כנפים והסחוסים, וגידין הרכין נידונין כבשר.

1.
הגמרא מדגישה שיש סתירה בין הרישא לסיפא, ורבה מיישב שהסיפא היא דעתו של תנא שחולק על התנא ברישא.

2.
ראה ב"מתיבתא", הערה יז, שמביא מה"מלאכת שלמה" שלא מצינו כזה בש"ס שאומרים "תנאי היא" מבלי שמציינים מיהו התנא שחולק.

3.
ואולי יש לומר ש"יש אומרים" הכוונה לרבי נתן כמו בכמה מקומות בש"ס,

הליכות עולם שער ראשון פרק ג:

א. בכנויי החכמים אשר לא נקבו בשמות.
אחרים אומרים רבי מאיר.
ויש אומרים רבי נתן.

4.
אלא שקושיית ה"מלאכת שלמה" היא, שלא מצינו תנא [נניח שהוא רבי נתן] שאומר כך במקום אחר במפורש!
ואולי רבה ידע ממסורת שיש תנא כזה. ["תנאי היא" מובן "יחידאי"]

5.
אולי ניתן להקשות יותר, שלא מצינו מבנה כזה של שימוש בשורש "רמי" [כגון "ורמינהו"] שמקשים מרישא לסיפא באותה משנה.

6.
ונראה לחדש: אולי רבה סובר ששני חלקי המשנה מוגדרים כ"סתם משנה" והשאלה היא כיצד נפסוק במצב כזה. בפשטות יש לפסוק כסיפא, כ"יש אומרים", כ"סתם משנה" בסיפא, כי היא "בתרא".

7.
רבא מפרש שהסיפא היא דוגמא לרישא. לפיו יוצא שמשמעות הרישא שונה לכאורה ממשמעות הרישא לפי רבה [ראה "מתיבתא", הערה יט].

8.
הגמרא מביאה "תניא כוותיה", ברייתא שמתאימה לשיטת רבא.

9.
ומשמע בפשטות שהרמב"ם פסק כרבא:
רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק י הלכה ט:

היה גדי קטן ורך שעצמותיו רכים לא יאכל אותן שזה שובר עצם ואם אכל לוקה, שאחד השובר עצם קשה או עצם רך,
זה הכלל כל שנאכל בשור הגדול אחר שיתבשל הוא שמותר לאכול כנגדו מן הגדי הרך אחר צלייתו כגון ראשי כנפיים והסחוסים.

10.
הר המוריה הלכות קרבן פסח פרק י הלכה ט:

[ט] קטן ורך וכו'. שם ופסק כאוקימתא דרבא ותניא כוותיה...

11.
ויש להוסיף: מדוע הלכה כרבא נגד רבה שהיה רבו [בדף פב לעיל שאלנו כך גם לגבי רב יוסף ורבא]. בפשטות ההלכה כרבא כי כך יש ברייתא כמותו.

12.
ועל השאלה מה פרוש "תניא כוותיה", אם יש ברייתא בשביל מה רבא אמר את אותם דברים, אלא שבמקרה של סוגייתנו פשוט לומר, שהברייתא הינה עצמאית ואולי היא חולקת על המשנה, ובא רבא ומסביר את המשנה באופן של הברייתא.

13.
ובאמת יש לומר, שגם לפי רבה צריך לומר שהברייתא היא כדעה בסיפא של המשנה [כדעת מי שנקרא "יש אומרים"] [ראה "מתיבתא", הערה כ, ושם מובאת תוספת שלא כדברינו], ולכן יתכן שגם לפי רבה יש סיוע מהברייתא [לסיפא], ולכן הלכה כרבא כי מתאים גם לשיטת רבה וממילא רבא לא חולק על רבו - רבה!