הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"ופליגא ד..."

פסחים פה ע"ב

משנה. אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק וחותך. ובמוקדשין קוצץ בקופיץ, שאין בו משום שבירת העצם.
מן האגף ולפנים - כלפנים, מן האגף ולחוץ - כלחוץ. החלונות ועובי החומה - כלפנים.
גמרא. אמר רב יהודה אמר רב: וכן לתפלה. ופליגא דרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים.

1.
בפשטות משמע מהסוגיה שרב חולק על ריב"ל. רב סובר שאין מצרפים מי שלא נמצא יחד במקום אחד, ולפי ריב"ל ניתן לצרפם.

2.
רש"י מסכת פסחים דף פה עמוד ב:

וכן לתפלה - העומד מן האגף ולפנים מצטרף לעשרה, והעומד חוץ לפתח - אין מצטרף.

מרש"י משמע שמדובר בסוגייתנו בצירוף למניין.

3.
תוספות מסכת פסחים דף פה עמוד ב:

וכן לתפלה - פי' בקונטרס לענין צירוף
ואין נראה דבאלו נאמרין (סוטה דף לח:) משמע סוגיא דגמרא דהלכה כר' יהושע בן לוי דאמר אפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת ובפרק כל גגות (עירובין דף צב:) משמע סתמא דגמרא דמחיצה מפסקת לצירוף דקאמר ט' בקטנה ואחד בגדולה אין מצטרפין
ולענין שופר ומגילה נמי לא מצית לפרש דתנן בהדיא בפ' ראוהו ב"ד (ר"ה דף כז: ושם) היה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או מגילה אם כוון לבו יצא

ונראה לר"י דהכא מיירי לענין לענות יחיד קדושה ויהא שמיה רבא מברך דאין מחיצה מפסקת לריב"ל ולרב יהודה מפסקת כיון דהוי דבר שצריך עשרה וכי היכי דלא מצטרף לא נפיק ידי חובה אבל שופר לא בעי עשרה.

מתוס' משמע שרב וריב"ל מודים שמחיצה מונעת צירוף למניין עשרה, והמחלוקת היא אם יחיד יכול לענות קדושה כאשר יש מחיצה בינו לבין עשרה.

4.
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ח הלכה ז:

וצריך להיות כולם במקום אחד ושליח ציבור ט עמהם במקום אחד, חצר קטנה שנפרצה במלואה לחצר גדולה והיו תשעה בגדולה ויחיד בקטנה מצטרפין, תשעה בקטנה ויחיד בגדולה אין מצטרפין, ציבור בגדולה * ושליח ציבור בקטנה יוצאין ידי חובתן, ציבור בקטנה ושליח ציבור בגדולה אין יוצאין ידי חובתן שהרי הוא מופלג מהם ואינו עמהם במקום אחד מפני שיש בגדולה פסין מכאן ומכאן הרי היא כמו מופלגת מן הקטנה ואין הקטנה מופלגת מן הגדולה אלא הרי היא כקרן זוית שלה.

מהרמב"ם משמע שמדובר לצירוף למניין והוא פוסק כאן כרב יהודה בשם רב - ולפי פירושו של רש"י. ומתעורר קושי, שהרי הרב קאפח טוען שהרמב"ם תמיד פוסק כאותו חכם [דעה] שמוזכר אחרי הביטוי "ופליגא ד..", ובסוגייתנו צריך היה לפסוק כריב"ל, שניתן לצרף גם את מי שנמצא מאחורי מחיצה.

5.
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק טו הלכה ח:

עם שהם אחורי הכהנים אינם בכלל הברכה, והעומדים מצדיהן הרי הם בכלל הברכה, ואם היתה מחיצה בין הכהנים ובין המתברכים אפילו היא חומה של ברזל הואיל ופניהם מול פני הכהנים הרי הם בכלל הברכה.

מהרמב"ם משמע שבברכת כהנים המחיצה באמת לא מבדילה בין הכהנים לציבור שמתברך מברכת הכהנים. מסביר הרב קאפח [כתבים", ב, עמוד 569], שהרמב"ם מסביר את המחלוקת בסוגייתנו לעניין זה של הכהנים, ובאמת הלכה כריב"ל, ומתאים לכלל שהרמב"ם פוסק תמיד כדעה שמוזכרת אחרי הביטוי "ופליגא ד...".

6.
הערה: חייבים לומר, שלפי שיטת הרב קאפח הביטוי "ופליגא ד..." שובץ בסוגיה על ידי עורך הגמרא לצורך הכרעת הדין [ולא שהביטוי נאמר במהלך הדיון בבית המדרש כשחכמים דנו במחלוקת]