הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"מתניתין מני"; רבי יהודה ורבי שמעון - הלכה כרבי יהודה

פסחים פו ע"א-ע"ב

גמרא. מתניתין מני - רבי יהודה היא,
דתניא: +שמות יב+ על הבתים אשר יאכלו אתו בהם - מלמד שהפסח נאכל בשתי חבורות. יכול יהא האוכל אוכל בשתי מקומות - תלמוד לומר +שמות יב+ בבית אחד יאכל. מכאן אמרו: השמש שאכל כזית בצד התנור, אי פקח הוא - ממלא כריסו ממנו, ואם רצו בני חבורה לעשות עמו טובה - באין ויושבין בצדו, דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר: על הבתים אשר יאכלו אתו בהם - מלמד שהאוכל אוכל בשתי מקומות,
יכול יהא נאכל בשתי חבורות - תלמוד לומר בבית אחד יאכל.
במאי קמיפלגי? -
רבי יהודה סבר: יש אם למסורת,
ורבי שמעון סבר: יש אם למקרא.
היו יושבין ונפרסה מחיצה ביניהם, לדברי האומר פסח נאכל בשתי חבורות - אוכלין, לדברי האומר אין הפסח נאכל בשתי חבורות - אין אוכלין. היו יושבין ונסתלקה מחיצה ביניהן, לדברי האומר האוכל אוכל בשני מקומות - אוכלין, לדברי האומר אין האוכל אוכל בשני מקומות - אין אוכלין.

1.
רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ט הלכה א:

כל האוכל מן הפסח אינו אוכל אלא בחבורה אחת ואין מוציאין ממנו מן החבורה שיאכל בה, והמוציא ממנו כזית בשר מחבורה לחבורה בליל חמשה עשר לוקה שנאמר לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה, והוא שיניחנו בחוץ, שהוצאה כתובה בו כשבת לפיכך צריך עקירה והנחה כהוצאת שבת, ואין מוציא אחר מוציא בפסח שכיון שהוציאו הראשון נפסל, מן האגף ולפנים כלפנים מן האגף ולחוץ כלחוץ והאגף עצמו שהוא עובי הפתח כלחוץ, החלונות ועובי הכותלים כלפנים, הגגים והעליות אינן בכלל הבית.

2.
כסף משנה הלכות קרבן פסח פרק ט הלכה א:

[א] כל האוכל מן הפסח וכו'. בס"פ כיצד צולין (דף פ"ו) מתניתין מני רבי יהודה היא דתניא על הבתים אשר יאכלו אותו בהם מלמד שהפסח נאכל בשתי חבורות יכול יהא האוכל אוכל בשני מקומות ת"ל בבית אחד יאכל וכו' דברי ר"י ר"ש אומר על הבתים אשר יאכלו אותו בהם מכאן שהפסח נאכל בשני מקומות יכול יהא נאכל בשתי חבורות ת"ל בבית אחד יאכל...
ור"י סבר יש אם למסורת כדלקמן יאכל כתיב משמע אדם אחד אוכלו בבית אחד ולא בשני בתים אבל לגבי אוכלים הרבה כתיב בתים הרבה עכ"ל. וידוע דהלכה כר"י...

הלכה כרבי יהודה [נגד רבי שמעון] ש"יש אם למסורת".

3.
הגמרא מציינת שמשנתנו [שהיא "סתם משנה"] מתאימה לדעת רבי יהודה בברייתא. ובברייתא עצמה ברור שהלכה צריכה להיות כרבי יהודה על פי הכלל שהלכה כרבי יהודה נגד רבי שמעון.

4.
ונראה להסביר: אולי הכלל שהלכה כרבי יהודה נגד רבי שמעון תקף רק כשהם חלוקים במשנה ולא בברייתא. הסיבה היא, שבכך שרבי יהודה הנשיא הביא את מחלוקתם במשנה הוא מלמדנו שהלכה כרבי יהודה [כי כך הכריע "רבי"], ויתכן שעורך הברייתא לא התחשב בזה.

4.1
משמע מבעלי הכללים, שאמנם כלל זה תקף גם בברייתא, וכנראה מפני שהלכה כרבי יהודה נגד רבי שמעון היא מפני גדולתו העדיפה של רבי יהודה.

5.
כמו כן ניתן לומר שכאשר תנאים נוספים חלוקים במחלוקת שבין רבי יהודה ורבי שמעון אזי הכלל שהלכה כרבי יהודה נגד רבי שמעון לא תקף כי תלוי גם בתנאים אחרים. ולגבי הנושא שבסוגייתנו שהם חלוקים אם יש אם למקרא או אם למסורת מצינו כמה פעמים בש"ס מחלוקת בין "רבנן" לתנא יחיד, ובין רבי עקיבא לרבי אליעזר.

6.
לכן סוגייתנו מוסיפה ש"סתם משנה" שבסוגייתנו סוברת כרבי יהודה, וממילא ברור שכך תהיה הלכה כי הכלל הוא ש"הלכה כסתם משנה".

7.
אמנם זו שאלה בפני עצמה, האם הניסוח של "מתניתין מני" מלמד שהמשנה היא "סתם משנה" אלא שהיא מכריעה [כלומר רבי יהודה הנשיא הוא המכריע בכך שסתם את המשנה] כדעת רבי יהודה בברייתא, או שמא הכוונה היא, שמשנתנו אמנם נראית "סתומה" אולם "דרגתה" היא של דעת יחיד - של רבי יהודה, וממילא אין הכרח שהלכה כמותה, ולכן רק אם נאמר שמשתמשים בכלל שהלכה כרבי יהודה נגד רבי שמעון אזי נפסוק כרבי יהודה.

8.
גופי הלכות פרק יג - כללי אות מ' כלל תי:

עוד לו, וז"ל כדאמרינן מתני' מני רבי מאיר היא, משמע דליתא למתני', דלהכי גלי לן תלמודא דרבי יהודה הוא דפליג, לומר דרבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה, וליתא לסתמא דמתני',
[ואיכא] אחריני דאמרי דכי אמרינן מתני' מני לגלויי דאיכא פלוגתא במילתא קאמר ומיהו סמכינן אכללין דסתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתני', הר"ן ז"ל פ' הישן [יא. מדפי הרי"ף ד"ה מתני'].

ההסבר הראשון שלו נראה כמתאים להסבר השני [לעיל בסעיף 7], ואילו ההסבר השני שלו מתאים להסבר הראשון לעיל.