הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"שמעת מינה"

פסחים פז ע"א

גמרא. שמעת מינה: יש ברירה. - מאי רוצה - בשעת שחיטה. ורמינהו: אשה, רגל הראשון - אוכלת משל אביה. מכאן ואילך, רוצה - אוכלת משל אביה, רוצה - משל בעלה! - לא קשיא: כאן - ברדופה לילך, כאן - בשאינה רדופה.

1.
מה ההבדל בין "שמע מינה" ל"שמעת מינה"?

2.
הסבר:
"שמע מינה" - המשמעות בדרך כלל היא הסקת מסקנה לצורך הוכחה של דין, ובדרך כלל בא בקטע של תרוץ, ולפעמים אף בקושיה. ואילו הביטוי "שמעת מינה" מובא תמיד כקושיה:

כל היכא דאמרינן "שמעת מינה" קושיה למקום אחר או למילתא דאמורא או לבעיה דלא איפשטא במקומה קא פריך ותפשוט מינה [הליכות עולם שער שני אות נב (עמוד עה) ]

בסוגייתנו הקושיה היא "למקום אחר" – לדברי הברייתא.

3.
ואולי ניתן לומר ש"שמעת מינה" משמעותו שבאמת המשמעות הנלמדת מהדין שעליו נאמר "שמעת מינה" לא נפסק להלכה, כלומר, שלהלכה - בסוגייתנו - הכלל הוא ש"אין ברירה".

4.
ואמנם כך היא שיטתו של הרמב"ם:
כסף משנה הלכות פסולי המוקדשין פרק ח:

ורבינו פוסק דבדאורייתא אין ברירה.

5.
וכן:
אנציקלופדיה תלמודית כרך ד, [ברירה] טור רכא:

להלכה דעת רוב הפוסקים שבין בתולה בדעת עצמו ובין בתולה בדעת אחרים כל שהדבר הוא של תורה אין ברירה, וכשהוא בדבר שמדרבנן יש ברירה,
אלא שמהם שסוברים שיסוד ההבדל בין דאורייתא לדרבנן הוא משום שספק דאורייתא לחומרא וספק דרבנן לקולא, והדבר ספק אצלנו אם יש ברירה או אין ברירה, ולכן מחמירים בדאורייתא לומר אין ברירה ומקילים בדרבנן לומר יש ברירה,
ולפיכך גם בשל תורה אין אומרים אין ברירה אלא לחומרא ולא לקולא, שאם כשנאמר יש ברירה תהיה חומרא אנו חוששים שמא יש ברירה...