נהי"ק או ניה"ק / הרב יעקב לויפר
פורסם במוסף 'קולמוס', משפחה
פסחים קג ע"א
בפרק ערבי פסחים (דף קג.) נחלקו אמוראים בסדר הברכות בקידוש של יום טוב שחל במוצאי שבת. במוצאי שבת רגיל הסדר הוא יבנ"ה (לבית הלל): יין, בשמים, נר והבדלה. אבל במוצאי יום טוב אין בשמים, ובמקום זה נוסף קידוש. במה מתחילים? יש הסוברים שצריך להתחיל ביין (כמו בקידוש רגיל של ליל שבת או יום טוב), יש הסובר שצריך להתחיל בקידוש, ויש הסוברים שצריך להתחיל בנר. בכל שיטה יש גם חילוקי דעות מה יהיה הסדר אחרי כן.
רש"י ורשב"ם שם מבארים את טעמה של כל שיטה ושיטה, חוץ משיטה אחת, היא שיטת מרתא משמו של רבי יהושע הסובר ניה"ק, כלומר: נר, יין, הבדלה וקידוש. ודווקא בשיטה זו יש תמיהה גדולה: ההבדלה קודמת לקידוש – ניחא, הטעם מבואר בגמרא שקודם מלוים את המלך היוצא (שבת) ואחר כך מקבלים את פני השר הנכנס (יום טוב). בהתאם לזה מובן גם כן מדוע היין קודם להבדלה, שכן ההבדלה לא נתקנה אלא על היין, ואי אפשר לעשותה על פת כמו קידוש. אך מדוע הוקדם הנר ליין? הלא בכל מוצאי שבת אנו מקדימים את היין לנר [כי יין תדיר]. מדוע יהיה הדין שונה במוצאי שבת שחל בו יום טוב?
וכאמור: מה שמוזר הוא שרשב"ם מבאר את שיטת כל האמוראים, ודווקא את שיטת מרתא הטעונה ביאור – אינו מבאר. ועיין בהגהות רא"מ הורויץ (נמצא כיום ב'ילקוט מפרשים' ברוב המהדורות החדשות) שהעיר "לא נתברר טעמא דהאי", ויגע למצוא לו טעם.
אמנם כשמעיינים בעשרה כתבי יד של מסכת פסחים, או אפילו בדפוס ונציה, הם עונים על השאלה הזו אותה תשובה – מרתא מעולם לא אמר כדברים האלו! כולם גורסים פה אחד: נהי"ק (נר, הבדלה, יין, קידוש), וזו דעתו של רבי יהושע בן חנניה שמובאת מיד להלן, וטעמה מבואר בגמרא וברשב"ם! כעת אנו מבינים היטב מדוע רשב"ם לא ביאר את דעת מרתא, משום שזו דעתו של רבי יהושע בן חנניה שתובא מיד, והגמרא תבאר אותה.
לא ידוע לי מי הדפוס שהחליט לשנות את 'נהי"ק' לניה"ק, אבל זו היתה כנראה הגהה מכוונת, שכן היא הוגהה גם בתוספות הראשון בעמוד. בדפוס ונציה כתוב "ואח"כ נר תחלה: נקי"ה נהי"ק", ואילו בדפוסים שלנו הוגה 'ניה"ק'.
יתכן שאותו מגיה סבר שאין טעם לכך שאותה דעה בדיוק תובא בתחילה משמו של רבי יהושע, ואחר כך משמו של רבי יהושע בן חנניה. אבל יש להעיר שבחלק מכתבי היד מופיעה המימרא משמו של רבי יהושע בן חנניה, בדיוק אותו השם המובא להלן בגמרא. כך שמדובר באותו תנא שדעתו הובאה בהתחלה על ידי מרתא, ואחר כך על ידי רבי. ויתכן שאלו באמת שתי גירסאות של אותה מימרא.
ומכיון שעסקנו בנוסחה של מימרא זו, נציין כי בכל הש"ס לא מופיע אמורא בשם מרתא, והסיבה פשוטה: מרתא הוא שם של אשה! [צורת הנקבה של השם 'מר'] מי לא מכיר את מרתא בת בייתוס המפורסמת מסיפורי החורבן?
עיון בכתבי היד פותר שאלה זו: כמעט כולם גורסים 'מרונא' [מיעוטם: ברונא] במקום מרתא. וקל להבין כיצד התחברו הו"ו והנו"ן באיזה כתב יד שממנו העתיק דפוס ונציה, והפכו לתי"ו.
