הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

השפעת "דרבנן" על דין "דאורייתא"

פסחים צ ע"ב

ולרב מדאורייתא מיחזא חזי ורבנן הוא דגזרו ביה, אלמה אמר רב: מטמאין אחד מהן בשרץ? אלא: לרב מדאורייתא נמי לא חזי, דכתיב +במדבר ט+ איש איש כי יהיה טמא לנפש מי לא עסקינן שחל שביעי שלו להיות בערב הפסח, דהיינו טומאת שרץ, ואמר רחמנא נידחי

1.
מבואר שאם טמא שרץ יכול להקריב מהתורה - ורק מדרבנן אסור לו - אזי לא יכול להכריע ב"מחצה על מחצה" שיהיה נחשב כרוב טמאים. מכאן שאין לחכמים סמכות - במקרה זה - לעקור דין תורה.

2.
ויש על כך דיון מעניין באופן כללי:
משנה למלך הלכות תרומות פרק ז הלכה א:

... ויש להסתפק במי שאכל תרומה טמאה מדרבנן אי חייב מיתה ב"ש מי אמרי' כיון דתרומה זו טהורה מן התורה שפיר קרינן ביה ומתו בו כי יחללוהו או דלמא אף שטומאתה מדרבנן ממעטינן לה ואמרינן פרט לזו שמחוללת ועומדת.
ויש לנו הרבה כיוצא בזה

כגון הבא ביאות אסורות מדרבנן דאין המים בודקים את אשתו ומייתינן לה מדכתיב ונקה האיש מעון
וכן גבי אונס ומפתה אמרי' שאם היתה אסורה עליו מדרבנן שאינו נושאה משום דכתיב ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו.
וא"כ ה"נ תרומה טמאה מדרבנן ממעטינן לה מקרא דכי יחללוהו.

... ולא ידעתי אם הרב ס"ל דשאני טומאת מעלה משאר טומאות דרבנן או דלמא ס"ל דשום טומאה דרבנן אינה פוטרתו מחיוב כרת מן התורה והדבר צריך תלמוד.

שוב ראיתי לרבינו בפ"ב מהלכות גניבה דין ח' שכתב השוחט כו' אף על פי שחולין שנשחטו בעזרה אסורים בהנאה הואיל ואיסורם מדבריהם ה"ז חייב לשלם תשלומי ד' וה'. הרי שאם היה איסורו מן התורה היה פטור משום דלא הוה קרינן ביה וטבחו ועכשיו שאיסורו מדרבנן לא ממעטינן ליה מקרא דוטבחו.

מכאן יש ללמוד דמי שאכל תרומה טמאה מדרבנן דחייב כרת ולא ממעטינן ליה מקרא דכי יחללוהו כיון שאין טומאתו כי אם מדרבנן...

המקור הנ"ל מובא ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קמא, ושם מובא שבכל זאת סוגייתנו היא מקרה מיוחד ולא ניתן ללמוד ממנה לכל התורה. ראה שם ההסבר.