הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"רב" נחשב רבן של כל בני הגולה; "סוגיה כוותיה"

פסחים צ ע"א-ע"ב

גמרא. אמר רב יהודה אמר רב: שוחטין וזורקין על טבול יום ומחוסר כפורים,
ואין שוחטין וזורקין על טמא שרץ. ועולא אמר: אף שוחטין וזורקין על טמא שרץ. לרב, מאי שנא טבול יום - דחזי לאורתא, טמא שרץ נמי חזי לאורתא! - מחוסר טבילה. - טבול יום נמי מחוסר הערב שמש! - שמשא ממילא ערבא. - מחוסר כפורים נמי, הא מחוסר כפרה! - שקינו בידו. - טמא שרץ נמי, הרי מקוה לפניו! - דילמא פשע. - אי הכי, מחוסר כפורים נמי דילמא פשע! - כגון דמסרינהו לבית דין, וכדרב שמעיה. דאמר: חזקה, אין בית דין של כהנים עומדין משם עד שיכלו מעות שבשופרות.

1.
רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ו הלכה א:

אי זהו טמא שנדחה לפסח שני, כל מי שאינו יכול לאכול את הפסח בלילי חמשה עשר בניסן מפני טומאתו כגון זבים וזבות נדות ויולדות ובועלי נדות, אבל הנוגע בנבלה ושרץ וכיוצא בהן ביום ארבעה עשר הרי זה טובל ושוחטין עליו אחר שיטבול, ולערב כשיעריב שמשו אוכל את הפסח.

2.
כסף משנה הלכות קרבן פסח פרק ו הלכה א:

[א] אי זהו טמא שנדחה לפסח שני וכו' כגון זבין וזבות וכו'. בר"פ מי שהיה (דף צ"ג) ת"ר אלו שעושים את השני הזבין והזבות המצורעין והמצורעות ובועלי נדות והיולדות ופירש"י שכל אלו טומאה ארוכה. ומ"ש אבל הנוגע בנבלה ובשרץ וכו', כלומר שאינם אלא טומאת ערב, הרי זה טובל וכו'.
הוא מדאיתא בפרק האשה (פסחים דף צ') אמר רב יהודה אמר רב שוחטין וזורקין על טבול יום ומחוסר כפורים ואין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ועולא אמר אף שוחטין וזורקין על טמא שרץ
ופסק כרב יהודה אמר רב משום דרב רבן של כל בני גולה הוא ועוד דסוגיא כוותיה אזלא

ובפ' כיצד צולין (פסחים דף פ"א) אמרו דרבי יוסי סובר כן

וגם בר"פ מי שהיה (פסחים דף צ"ג) אמרו דר"ע סובר כן וכ"כ בתוספות דכמה תנאי סברי כרב ופירש"י אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ואף על פי שבידו לטבול היום
ובגמ' לרב ומ"ש טבול יום דחזי לאורתא טמא שרץ נמי חזי לאורתא מחוסר טבילה טבול יום נמי מחוסר הערב שמש שמשא ממילא ערבא מחוסר כפורים נמי הא מחוסר כפרה הוא שקינו בידו טמא שרץ נמי הרי מקוה לפניו דילמא פשע א"ה מחוסר כפורים נמי דילמא פשע כגון דמסרינהו לב"ד וכו' חזקה אין ב"ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו מעות שבשופרות:

ה"כסף משנה" מסביר שהרמב"ם פוסק כ"רב" [כרב יהודה שאמר בשם רב]. הוא מביא שני נימוקים מעניינים וחשובים:

2.1
"רב" נחשב "רבן של כל בני הגולה". בסוגייתנו מדובר על עולא [שהיה תלמידו של רבי יוחנן] שחולק על רב. האם כוונת ה"כסף משנה" שדוקא נגד עולא הלכה כרב, או גם שהלכה כרב נגד אמוראים נוספים. ולא כל כך ברור, שהרי, למשל, כשרב חולק עם רבי יוחנן ההלכה היא דווקא כרבי יוחנן [וגם הלכה כשמואל נגד רב בדיני ממונות]. ואולי כוונתו שהלכה כרב נגד רוב האמוראים כשמדובר במחלוקת של יחיד נגד יחיד.

2.1.1
ואולי כאן הדגש שהלכה כרב נגד עולא מפני שעולא היה תלמידו של רבי יוחנן, והכלל הוא שהלכה כרבי יוחנן נגד רב, והיינו חושבים שהכלל יהיה שהלכה גם כתלמידי רבי יוחנן נגד "רב". גם יש סברא לומר, שהלכה כעולא מפני שהלכה כ"בתראי" - אם נאמר שכלל זה תקף גם בדורות הראשונים של האמוראים.

2.2
"סוגיא כוותיה" [ואלי כוונתו לכלל הדומה "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"]. ה"כסף משנה" מסביר, שמהלך סוגייתנו הוא לפי שיטת "רב", ולכן הלכה כמותו. זהו כלל כללי בש"ס, שנראה ש"עורך הגמרא" בונה את הסוגיה לפי שיטת רב מפני שכך ה"עורך" פוסק כמותו!

3.
וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קמה, שיש מי שטוען, שהרמב"ם פוסק דווקא כעולא. בדברינו לעיל ראינו כמה סברות לפסוק כעולא.