הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רבי יהודה ורבי יוסי - כמי הלכה; "מדשקיל וטרי אליביה" - הלכה כמותו
פסחים צא ע"א
משנה. אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי רבי יהודה. ורבי יוסי מתיר. ואפילו חבורה של מאה שאינן יכולין לאכול כזית אין שוחטין עליהן. ואין עושין חבורת נשים ועבדים וקטנים.
גמרא. תנו רבנן: מנין שאין שוחטין את הפסח על היחיד - תלמוד לומר +דברים טז+ לא תוכל לזבח את הפסח באחד, דברי רבי יהודה. ורבי יוסי אומר: יחיד ויכול לאכלו - שוחטין עליו, עשרה ואין יכולין לאכלו - אין שוחטין עליהן.
ורבי יוסי, האי באחד מאי עביד ליה? - מיבעי ליה לכדרבי שמעון. דתניא, רבי שמעון אומר: מניין לזובח את פסחו בבמת יחיד, בשעת איסור הבמות, שהוא בלא תעשה - תלמוד לומר לא תוכל לזבח את הפסח באחד שעריך. יכול אף בשעת היתר הבמות כן - תלמוד לומר באחד שעריך, לא אמרו אלא בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד. - ורבי יהודה, האי מנא ליה? - תרתי שמעת מינה. -
ולרבי יוסי, ממאי דלהכי דקאמר רבי שמעון, דילמא כדקאמר רבי יהודה הוא דאתא? -
אמר לך: לא סלקא דעתך, דהא כתיב +שמות יב+ איש לפי אכלו.
רמי ליה רב עוקבא בר חיננא מפרישנא לרבא: מי אמר רבי יהודה אין שוחטין את הפסח על היחיד, ורמינהו: אשה בראשון - שוחטין עליה בפני עצמה, ובשני עושין אותה טפילה לאחרים, דברי רבי יהודה! -
רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ו הלכה ד:
1.
מדברי רבי יהודה לא ברור אם מדובר בדין רק "לכתחילה" אבל בדיעבד הקרבן כשר והיחיד יצא ידי חובתו [כי לא נאמר "אם שחט פסול", אלא רק "אין..."] או שכוונתו, שאף בדיעבד - אם שחטו עבור יחיד פסול.
2.
מדברי רבי יוסי משמע בפשטות שמתיר אף לכתחילה לשחוט על היחיד. [למרות שיתכן לומר שהביטוי "מתיר"/"מותר" משמעותו רק בדיעבד [כי לא נאמר "שוחטין את הפסח על היחיד"].
3.
לגבי עצם הדין של "לשחוט על היחיד" יש מחלוקת האם הכוונה שהיחיד יאכל את כל הקרבן או די שיאכל "כזית" [רש"י ורמב"ם - "מתיבתא", הערה טו].
4.
גמרא. תנו רבנן: מנין שאין שוחטין את הפסח על היחיד - תלמוד לומר +דברים טז+ לא תוכל לזבח את הפסח באחד, דברי רבי יהודה. ורבי יוסי אומר: יחיד ויכול לאכלו - שוחטין עליו, עשרה ואין יכולין לאכלו - אין שוחטין עליהן.
בברייתא מובא פסוק לכל אחת משתי השיטות - רבי יהודה ורבי יוסי. הדרשה של רבי יהודה מאד מעניינת, היא מפרקת את הביטוי "באחד שעריך" לשנים: "באחד. שעריך..." כלומר, המילה "באחד" איננה בנסמך ובפתח מתחת לא', אלא אחד - כמספר, ובסגול מתחת לא' [מודגש כאן הערך של ה"יחיד"]. ומה עם המילה בשעריך?
5.
ורבי יוסי, האי באחד מאי עביד ליה? - מיבעי ליה לכדרבי שמעון. דתניא, רבי שמעון אומר: מניין לזובח את פסחו בבמת יחיד, בשעת איסור הבמות, שהוא בלא תעשה - תלמוד לומר לא תוכל לזבח את הפסח באחד שעריך. יכול אף בשעת היתר הבמות כן - תלמוד לומר באחד שעריך, לא אמרו אלא בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד. - ורבי יהודה, האי מנא ליה? - תרתי שמעת מינה. -
הגמרא יוצאת מנקודת הנחה של רבי יהודה שהמילה "באחד" מתפרשת בפני עצמה ולא כנסמך ל"בשעריך", ולכן מסבירה גם את דברי רבי יוסי באופן של "יחיד" - "במת יחיד". וגם רבי יהודה וגם רבי יוסי מסכימים בנקודה ספציפית זו לדרשת רבי שמעון.
6.
ולרבי יוסי, ממאי דלהכי דקאמר רבי שמעון, דילמא כדקאמר רבי יהודה הוא דאתא? -
אמר לך: לא סלקא דעתך, דהא כתיב +שמות יב+ איש לפי אכלו.
הגמרא שואלת על רבי יוסי מדוע הוא לא דרש את הפסוק כפי שדרש אותו רבי יהודה, ומיישבת.
כאן מתעוררת שאלה מעניינת: בדרך כלל הגמרא לא שואלת כך על דרשות חכמים-תנאים, שהרי כל אחד דרש כהבנתו [לא ברור האם אלה דרשות שהתנא דרש כהבנתו מסברא, או שדרש את הדרשה על סמך מסורת שהיתה לו מרבותיו - וכאן הרי שניהם היו תלמידי רבי עקיבא]. ראה "מתיבתא", הערה כד, לפי דברי רש"י.
7.
רמי ליה רב עוקבא בר חיננא מפרישנא לרבא: מי אמר רבי יהודה אין שוחטין את הפסח על היחיד, ורמינהו: אשה בראשון - שוחטין עליה בפני עצמה, ובשני עושין אותה טפילה לאחרים, דברי רבי יהודה! -
אמר ליה: לא תימא בפני עצמה אלא אימא בפני עצמן. אמר ליה: מי עבדינן חבורה שכולה נשים? והתנן: אין עושין חבורת נשים ועבדים וקטנים. מאי לאו - נשים לחודייהו, ועבדים לחודייהו, וקטנים לחודייהו? - אמר ליה: לא, נשים ועבדים וקטנים. נשים ועבדים - משום תפלות, קטנים ועבדים - משום
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף צא עמוד ב
פריצותא.
הגמרא דנה עכשיו בדברי רבי יהודה ומפתחת את הנושא של חיוב נשים בקרבן פסח.
8.
רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ב הלכה ב:
יחיד ששחט את הפסח לעצמו כשר, והוא שיהיה ראוי לאכול את כולו,
ומשתדלין שלא ישחט לכתחלה על יחיד שנאמר יעשו אותו.
הפרשנים דנים בהרחבה בהסבר דעת הרמב"ם. כי בפשטות ברישא של דבריו משמע שפסק כרבי יוסי שמותר לשחוט על היחיד. אבל הסיפא של דבריו לא מובנת כי משמע שעדיף לכתחילה לא לשחוט על היחיד. מניין לו דין זה. כמודגש ב"כסף משנה":
9.
כסף משנה הלכות קרבן פסח פרק ב הלכה ב:
[ב] יחיד ששחט את הפסח לעצמו כשר והוא שיהיה ראוי לאכול את כולו וכו'. בפ' האשה (דף צ"א) תנן אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי ר' יהודה ר' יוסי מתיר ואפי' חבורה של מאה שאינם יכולים לאכול כזית אין שוחטים עליהם.
ובגמ' ת"ר מנין שאין שוחטין את הפסח על היחיד ת"ל לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך דברי ר' יהודה
ר' יוסי אומר יחיד ויכול לאכלו שוחטים עליו
עשרה ואין יכולים לאכלו אין שוחטין עליהם וידוע דהלכה כר' יוסי.
הוא מסביר שהרמב"ם פוסק כרבי יוסי כי כך "ידוע". הוא בודאי מתכוון לכלל הידוע בש"ס [עירובין דך מו] שהלכה כרבי יוסי נגד רבי יהודה.
9.1
מדבריו משמע שהלכה כרבי יוסי נגד רבי יהודה גם כאשר הם חלוקים בדרשות פסוקים. ואם נאמר שמדובר בדרשות שכל אחד מהם קיבל מרבותיו הרי יוצא, שהלכה כרבי יוסי אף כשמחלוקם איננה "עצמאית" ["אליבא דנפשייהו"] אלא אף בדברים שקיבלו במסורת.
10.
ומ"ש ומשתדלין שלא ישחט לכתחלה על יחיד וכו'. קשה מאחר שפסק כר' יוסי מאי האי דקאמר שלא ישחט לכתחלה על היחיד דר' יוסי אפי' לכתחלה מתיר.
הוא מקשה על הסיפא בדברי רבי יוסי, שהרי אם הלכה כרבי יוסי הרי שמשמע שמותר אף לכתחילה לשחוט על היחיד ואילו הרמב"ם אומר שלא רצוי...
11.
המשך דברי ה"כסף משנה"
ותירץ ה"ר אברהם בנו של רבינו שלא כתב בפירוש אין שוחטין לכתחלה אלא דרך זירוז שמשתדלין שלא ישחט לכתחלה על יחיד ולא סמך בזה אלא על הכתוב שהביא יעשו אותו והוא הכתוב האמור בפסח ראשון כל עדת ישראל יעשו אותו עכ"ל.
ואני אומר דאכתי קושיין לא מיתרצא שאם רבי יוסי מתיר לכתחלה ולא הצריך לזרז ולא דרש הפסוק לכך מנין לו לרבינו לחוש דבר שלא אמרו ר' יוסי.
אבל התירוץ הנכון הוא שדברי רבינו מבוארים בפרק מי שהיה (דף צ"ה) דקאמר ורבנן האי יעשו אותו מאי עבדי ליה מיבעי ליה שאין שוחטין את הפסח על היחיד דכמה דאפשר לאהדורי מהדרינן.
ומשמע לרבינו דכר' יוסי אתיא דאילו לר' יהודה מאי כמה דאפשר לאהדורי מהדרינן הא אמר דאין שוחטין על היחיד כלל:
הוא מסביר שיש דעת חכמים בהמשך - מסכת פסחים דף צה - שמשמע שהם סוברים - כפי דברי הרמב"ם בסוגייתנו - שיש להשתדל שלא לשחוט על היחיד כדי לקיים את פשט הפסוק "יעשו אותו" - בלשון רבים.
והוא מוסיף נקודה חשובה: משמע לרמב"ם, שאותם חכמים נוקטים כשיטת רבי יוסי בסוגייתנו.
12.
יוצא שהרמב"ם פסק כרבי יוסי+חכמים. נראה לומר, שאמנם ההלכה היתה יכולה להיות כרבי יוסי גם נגד חכמים [כך סוברים כמה מבעלי כללי הגמרא, שהלכה כרבי יוסי גם נגד רבים - נגד חכמים], אלא שהרמב"ם סובר שחכמים "בנויים" על שיטת רבי יוסי, שמותר לשחוט על היחיד אבל עדיף שלא.
13.
ה"כסף משנה" מצטט את בנו של הרמב"ם אבל הוא לא מביא את כל דבריו:
שו"ת ברכת אברהם סימן ה:
... תשובה. אף על פי שיש לומר דהאי פסקא כר' יהודה דר' יהודה לכתחלה בלבד אסר דאין שוחטין בלבד קאמר דמשמע לכתחלה וגרסינן בירושלמי על האי מתניתן אמר יוחנן מודה ר' יהודה שאם עבר וזרק את הדם שהרוצה עבר ושחט מתירין לו לזרוק אעפ"כ לא פסק אלא כר"י ולפיכך התנה שיהיה ראוי לאכול את כולו כר' יוסי וכן אמר ז"ל בפירוש המשנה והלכה כר' יוסי וכן קימ"לן דר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי
ודקא קשיא לך אי כר' יוסי סבירא ליה אמאי אין שוחטין לכתחלה דר' יוסי בפירוש אמר בבריתא שוחטין דמשמע אפילו לכתחלה ודאי מקום עמידה הוא
מיהו לא אמר ז"ל אין שוחטין לכתחלה בפירוש כמו שדרכו לומר בכל אסור לכתחלה אלא דרך זרוז עד שהוא משובח יותר אמר ומשתדלין שלא ישחט לכתחלה על יחיד ולא סמך ז"ל בזה הדבר אלא על הכתוב שהביא ממנו ראיה שנא' יעשו אותו לא על דברי ר' יהודה ולא על טעמיה דאין הלכה כמותו ...
משמע מדבריו כדברי ה"כסף משנה", שהרמב"ם פסק כרבי יוסי מהטעם שהלכה כרבי יוסי נגד רבי יהודה, ותוספת הרמב"ם היא על סמך משמעות לשון הכתוב. הוא אומר בתחילת דבריו שגם לפי רבי יהודה בדיעבד אם שחט על היחיד גם כשר ויצא ידי חובתו, ולכן נראה כאילו הרמב"ם פוסק כרבי יהודה. ובכל זאת הרמב"ם פסק דווקא כרבי יוסי בגלל דין נוסף שבו הרמב"ם פסק כרבי יוסי - שהיחיד יצא ידי חובתו רק אם היה ראוי לאכול את כל הקרבן [ולא רק "כזית"].
14.
בכל זאת נראה להוסיף: כיון שכנראה יש מחלוקת אחרונים אם הרמב"ם פוסק כרבי יוסי או כרבי יהודה [ראה על כך ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קנד ובהערות שם].
15.
על הערתנו לעיל בסעיף 6 אומר רש"י:
רש"י מסכת פסחים דף צא עמוד א:
ופרכינן לר' יוסי: ממאי דקרא לכדר' שמעון כו' - ולאו פירכא כולי האי, דאיכא למימר: מר דריש ליה הכי, ומר דריש ליה הכי, אלא טעמא דר' יוסי מהדר לפרושי מאיש לפי אכלו.
15.1
משמע מדבריו שהגמרא מעוניינת דווקא לדון ולפרש יותר את דברי רבי יוסי. נראה לומר, שמזה משמע ש"סתמא דגמרא" פוסקת כרבי יוסי, וזה לפי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה" - כלומר, הלכה כמי שיותר דנים בדעתו. מתאים לפי מי שפוסק בסוגייתנו כרבי יוסי [או שכך מסביר את הרמב"ם].
15.2
מצד שני, בהמשך, הגמרא מפתחת דיון ארוך בעניין חיוב נשים בקרבן פסח דווקא לשיטת רבי יהודה - מזה משמע יותר שדוקא לפי הכלל הנ"ל של "מדשקיל וטרי אליביה" - הלכה תהיה כרבי יהודה. מתאים לפי מי שפוסק בסוגייתנו כרבי יהודה [או שכך מסביר את הרמב"ם].
15.3
אם נאמר שהכלל שהלכה כרבי יוסי נגד רבי יהודה הוא רק כשהם חלוקים בסברות עצמאיות שלהם אזי אולי כאן שהם חלוקים בדרשות פסוקים הכלל הזה לא תקף וניתן לפסוק כרבי יהודה. ונראה לומר, שזה תלוי בנימוק להכרעה כרבי יוסי. בדרך כלל אומרים שהלכה כרבי יוסי נגד כל חכם [בודאי אם מדובר בחכם יחיד] מהסיבה, ש"נימוקו עימו" כלומר, באופן כללי סברותיו יותר מקובלות. אמנם עדיין לא ברור לגמרי האם בגלל גדלותו הכללית או בגלל גדלותו בכל עניין בפני עצמו. האם הוא היה מיוחד בהבנת העניין או בגלל המסורת שהיתה בידו, והאם מדובר בכל מקרה לגופו שסברתו יותר הגיונית.
ואם נאמר שהכלל שהלכה כרבי יוסי נגד רבי יהודה הוא בגלל הכלל הכללי, שהלכה כרבי יוסי נגד כל חכם יחידי, הרי, שבסוגייתנו יתכן לומר, שאין הלכה כרבי יוסי מפני שמעצם העניין, שהגמרא דנה בהרחבה בדעתו ובדעת רבי יהודה - בדרשות הפסוקים - משמע שאין דינו/סברתו של רבי יוסי יותר מקובלת, וניתן לפסוק כרבי יהודה.
