חומרי בית הלל
פסחים צב ע"א
"גר שנתגייר בערב פסח, בית שמאי אומרים: טובל ואוכל את פסחו לערב, ובית הלל אומרים: הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר".
המחלוקת שבמשנה הובאה בסתם, משמע שאין חולק על כך שכך נחלקו בית שמאי ובית הלל. אלא שבמסכת עדויות ה משנה ב נאמר: "רבי יוסי אומר ששה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל", והאחרון שבהם הוא מחלוקת משנתנו. ואילו ת"ק שבפרק שלפני כן וגם שלושת התנאים האחרים שמנו גם הם באותו פרק דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל, כולם לא מנו מחלוקת זו. משום כך הביא התוספות יום טוב שם את דברי הראב"ד שהתנא ששנה את הפרק הראשון אכן סובר שבמחלוקות פרק ה' בית הלל לקולא, כדרכם.
נחוץ איפוא ביאור, אם לא להחליף ולשבש את הגירסא – מדוע לדעה זו דברי בית הלל אינם נחשבים לחומרא?
אלא שאף שבסופו של דבר בית הלל לחומרא, יסוד דעתם נובע מקולא.
שכן במסכת שבת דף לא ע"א מתואר ההבדל בין שמאי להלל ביחס לגרים. שמאי דחה את הגויים שטענו שברצונם להתגייר והתייחס אליהם כאל כל – בְּנֵי נֵכָר אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר (תהלים קמד, יא). ואילו הלל הקל ביחסו אליהם וקיבלם, בסוברו שמי שבא להתגייר בודאי כבר דבק בו רבב ממנהגם של ישראל.
ועל הבדל זה מושתתת גם מחלוקת דידן. לדעת בית שמאי גוי לפני גרותו הינו גוי לכל דבר, ואין חשש להשוואה בין אז לבין עתה. ואילו – "בית הלל סברי: גזירה שמא יטמא לשנה הבאה, ויאמר: אישתקד מי לא טבלתי ואכלתי - עכשיו נמי אטבול ואוכל", "רש"י: ולא ידע דאשתקד נכרי הוה, ולא קיבל טומאה בנכריותו". לדעת בית הלל גם גר הסמוך לגירותו, כבר יש לראותו כקרוב ודומה לישראל.
