הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"במה דברים אמורים"
פסחים קב ע"א
מאן תנא עקירות - רבי יהודה. דתניא: חברים שהיו מסובין, ועקרו רגליהם לילך לבית הכנסת או לבית המדרש, כשהן יוצאין - אין טעונין ברכה למפרע, וכשהן חוזרין - אין טעונין ברכה לכתחלה, אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים - בזמן שהניחו שם מקצת חברים, אבל לא הניחו שם מקצת חברים, כשהן יוצאין - טעונין ברכה למפרע, וכשהן חוזרין - טעונין ברכה לכתחלה. אלא טעמא - דבדברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן, דכשהן יוצאין אין טעונין ברכה למפרע, וכשהן חוזרין - אין טעונין ברכה לכתחלה. אבל דברים שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומן - אפילו לרבנן, כשהן יוצאין - טעונין ברכה למפרע, וכשהן חוזרין - טעונין ברכה לכתחילה.קדש.
1.
רב נחמן בר יצחק מיישב את רב חסדא שסובר כדעת חכמים בברייתא המובאת להלן.
2.
רשב"ם מסכת פסחים דף קב עמוד א:
א"ר יהודה במה דברים אמורים כו'. מכלל דרבנן פליגי עליה ברישא דאע"ג דלא הניחו שם מקצת חברים אין צריך לברך כרב חסדא דא"ר יוחנן בעירובין בפרק חלון (דף פב א) כל מקום שאמר ר' יהודה במה לחלוק אימתי לפרש דברי חכמים בא:
הוא מסביר שמהלשון שבדברי רבי יהודה "במה דברים אמורים" משמע שבא לחלוק על "תנא קמא". מהרשב"ם משמע ש"תנא קמא" מוגדר כ"רבנן" - כרבים ולא כיחיד.
