הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"והלכתא כרבא" [אביי ורבא]
פסחים קג ע"א
מאי הוי עלה?
אביי אמר: יקזנ"ה,
ורבא אמר: יקנה"ז,
והילכתא כרבא.
1.
רשב"ם מסכת פסחים דף קג עמוד א:
ה"ג משל דר' יהושע בן חנניה כו'. אביי ורבא סבירא להו כרב דאמר יקנ"ה ובזמן הוא דפליגי אביי סבירא ליה יקזנ"ה מאחר שמתחיל לקדש יגמור כל הקידוש ויאמר זמן שאם אין כאן קידוש אין כאן זמן אבל הבדלה אינה גורמת לומר זמן ורבא ס"ל מה מצינו בכ"מ זמן לבסוף הכא נמי זמן לבסוף וטעמו של דבר דזמן אומרו אפילו בשוק ועיקרו אינו על הכוס הלכך אומר לבסוף:
משמע מדבריו בפשטות שאביי ורבא פסקו כרב. ונראה שהם מקבלים את הכלל שהלכה כרב באיסורים. ואם אמנם כך מדוע היו צריכים לפסוק כרב, הרי היה ידוע להם שהלכה כרב באיסורים. אלא שהפשטות היא, מכיון שהם נחלקים על פי דעת רב היכן לשבץ את ברכת הזמן לכן הם אמרו את דבריהם.
2.
המשך דברי הרשב"ם:
והלכתא כרבא. דאמר יקנה"ז דקידושא והדר הבדלה וכי מבדיל ברישא מיחזי דהוי עליה קדושת שבת כמשוי:
כאן הרשב"ם לא מחדש דבר, ועולה השאלה מה ה"והלכתא" באה לחדש, הרי ידוע היה שהלכה כרבא נגד אביי [מלבד ההלכות של יע"ל קג"ם].
3.
על כך עונה תוס':
תוספות מסכת פסחים דף קג עמוד א:
והלכתא כרבא - משום [אינך] אמוראין אצטריך לפסוק כרבא ולא משום אביי דקיי"ל (ב"ק דף עג.) בכולי גמרא כרבא לגבי אביי בר מיע"ל קג"ם.
כוונתו [כנראה] שאמנם ידוע הכלל שהלכה כרבא נגד אביי, אבל בסוגייתנו יש אמוראים נוספים שחולקים על שניהם, ולכן יתכן שבמקרה כזה הלכה בכלל לא תהיה כשניהם. ולכן יש משמעות להכרעה הסופית של "והלכתא כרבא".
4.
וראה ב"מתיבתא", הערה יד, שמסביר את כוונת תוס', שכוונת הגמרא לומר שהלכה כרבא בזה שפסק כרב. וקשה, הרי גם לפי אביי הלכה כרב והם חלוקים רק לגבי ברכת הזמן.
5.
ושם מביא הסבר אחר [בשם התוס' רי"ד], שה"והלכתא" פסקה כרבא כי עדיין לא היה ידוע הכלל הכללי שהלכה כרבא נגד אביי. וכאן - בסוגייתנו - זהו המקור הראשון שבו נקבע הכלל.
תוספות רי"ד מסכת פסחים דף קג עמוד א:
שם והילכתא כרבא אי קשיא והא קי"ל דבכל דוכתא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם ומה איצטריך הכא למיפסק הלכה כרבא
א"נ מש"ה איצטריך למימר הלכה כרבא משום דלאו אביי בלחוד פליג עלי' אלא טובא פליגי עלי': [מהדות"נ]
ותמוה מאד מאד... מניין לו הדבר הזה, ומה עוד שכאן רק נפסק כרבא ולא מוזכר הניסוח באופן של כלל כללי.
ואולי ההסבר השני שלו [שמתאים לדברי הרשב"ם] לא מקבל את ההנחה שבדבריו הקודמים.
[קשור לשאלה הכללית לגבי תירצי הראשונים, האם כשמובאים כמה תירוצים/הסברים משמע שהם חלוקים ביניהם.]
6.
יש לציין שהביטוי "הלכתא כרבא"/"הילכתא כרבא" - 4 מופעים בש"ס, ורק כאן בסוגייתנו הוא מוזכר ביחס להלכה כרבא נגד אביי! ואולי על כך מבוססת הנחתו של התוס' רי"ד. וראה אצל הרב זיני, "רבנן סבוראי", עמוד 191, שמסכים שקביעת ה"והלכתא" בסוגייתנו איננה מהסבוראים ואיננה מדורות שקדמו לרב אשי.
6.1
לפי דבריו יוצא שגם הכלל הכללי שהלכה כרבא נגד אביי נקבע רק בתקופת רב אשי!
6.2
כמו כן ראוי לציין שאם אמנם כאן ההלכה מתבססת על הכלל שהלכה כרבא נגד אביי הרי מוכח מכאן, שכלל זה תופס גם לגבי דינים שתלויים בחכמים אחרים [כמו כאן שאביי ורבא פוסקים כרב ורק חלוקים - מסברת עצמם - על תוספת של ברכת הזמן] ולא רק בהלכות שכולן נאמרו על ידי סברת אביי ורבא.
6.3
וראה ב"רבנן סבוראי", הרב זיני, עמודים 347 ואילך, שדן במקור לכלל של אביי ורבא הלכה כאביי ביע"ל קג"ם. ושם, בעמוד 347 לומד מהתוס' הנ"ל בסוגייתנו, שכנראה תוס' סובר שהביטוי "והלכתא" הוא מאוחר... [מיוחס לסבוראים]
הערה: אולי הכלל שהלכה כאביי ביע"ל קג"ם קדם לכלל הכללי שהלכה כרבא נגד אביי.
