הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"דעתו של תנא שלא במשנה/ברייתא"
פסחים קג ע"ב-קד ע"א
כי מטא לאבדולי קם שמעיה ואדליק אבוקה משרגא. אמר ליה: למה לך כולי האי? הא מנחא שרגא! - אמר ליה: שמעא מדעתיה דנפשיה קא עביד. - אמר ליה: אי לא שמיע ליה מיניה דמר - לא הוה עביד. - אמר ליה: לא סבר ליה מר אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר? פתח ואמר: המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחשך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה. אמר ליה: למה לך כולי האי? והאמר רב יהודה אמר רב: המבדיל בין קודש לחול - זו היא הבדלתו של רבי יהודה הנשיא. - אמר ליה: אנא כהא סבירא לי, דאמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: הפוחת - לא יפחות משלש, והמוסיף - לא יוסיף על שבע. - אמר ליה: ...
גופא, אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: הפוחת - לא יפחות משלש, והמוסיף - לא יוסיף על שבע. מיתיבי: אומר הבדלות במוצאי שבתות, ובמוצאי ימים טובים, ובמוצאי יום הכפורים, ובמוצאי שבת ליום טוב, ובמוצאי יום טוב לחולו של מועד. אבל לא במוצאי יום טוב לשבת. הרגיל אומר הרבה, ושאינו רגיל אומר אחת! -
תנאי היא, דאמר רבי יוחנן: בנן של קדושים אומר אחת, ונהגו העם לומר שלש.
מאן ניהו בנן של קדושים - רבי מנחם בר סימאי. ואמאי קרו ליה בנן של קדושים - דלא איסתכל בצורתא דזוזא. שלח ליה רב שמואל בר אידי: חנניא אחי אומר אחת, ולית הלכתא כוותיה.
1.
ראה ב"מתיבתא", הערה יח, כיצד אמורא [רבי אלעזר] חולק על "רבי" - רבי יהודה הנשיא שהיה תנא [ועונה: שיש תנא אחר שלא כרבי]. ועוד קשה [חוץ מהקושי על הגמרא בעמוד הקודם - דף קג עמוד ב] על הגמרא בסוגייתנו שמקשה על רבי אלעזר מברייתא כשיכולה היתה להקשות מרבי יהודה הנשיא!
2.
תוספות מסכת פסחים דף קד עמוד א:
מיתיבי אומרים הבדלות כו' - הוה מצי לאתויי מרבי יהודה הנשיא דלעיל אלא דניחא ליה למיפרך מברייתא.
משמע לכאורה מתוס' ש"ברייתא" "חזקה" יותר מדברי תנא שנאמרו רק בתור עדות שכך אמר/עשה ודבריו לא נאמרו במשנה או בברייתא!
3.
יש לזה השלכה רחבה מאד על ההבחנות בין סוגים שונים של דברי תנאים! יתכן אולי לומר, שאם דברי תנא לא שובצו במשנה/ברייתא הרי שדבריו לא כל כך "מוסמכים" [קשור למושג של ברייתא משובשת - "משבשתא"]. ובסוגייתנו נקודה זו מאד חשובה כי רואים מכאן, שרבי יהודה הנשיא לא שיבץ את דברי עצמו באף משנה, ואחרים לא שיבצו את דבריו בברייתא [לפחות באותן ברייתות שהתחברו אחריו].
4.
ונראה לחדש ובאופן יותר פשוט, רבי אלעזר אמר את דבריו משמו של רבי אושעיא, ומדובר ברבי אושעיא שהיה רבו של רבי יוחנן וחי בדורו של רבי יהודה הנשיא וחיבר/סידר את הברייתות יחד עם רבי חייא, וא"כ הוא נחשב כתנא ויכול לחלוק על רבי יהודה הנשיא, ומצד שני ניתן להקשות עליו מברייתא שהיתה כנראה קדומה יותר. או שכוונת הביטוי ב"מיתיבי" [כמו "ורמינהו"] להציג סתירה בין שתי ברייתות [דברי תנאים], דברי רבי אושעיא - מצד אחד, והברייתא שמביאה הגמרא - מצד שני!
5.
הגמרא מיישבת את הקושיה על ידי כך שמציינת שיש מחלוקת תנאים בדבר - "תנאי היא", ומזה קשה על מה שהסברנו, שהרי גם המחלוקת בין רבי אושעיא והברייתא היא מחלוקת תנאים!
6.
ונקודה מעניינת מאד, ה"תניא היא" שבסוגייתנו חריגה מאד בש"ס משני היבטים:
6.1
לא מובאת במפורש דעה חולקת
רשב"ם מסכת פסחים דף קד עמוד א:
ונהגו העם. תנאים שהיו בימיו נחלקו עליו ועושין העם על פיהן הרי תנא אחר:
כלומר, הביטוי "ונהגו העם" אינו פסק הלכה מדברי רבי יוחנן עצמו, אלא רבי יוחנן מציין שהיו תנאים אחרים שאמרו...
6.2
אין זו ברייתא אלא רבי יוחנן אומר שיש תנא שאומר... ויש תנא שחולק עליו.
7.
הגמרא מסיימת בכך:
שלח ליה רב שמואל בר אידי: חנניא אחי אומר אחת, ולית הלכתא כוותיה
רב שמואל בר אידי היה תלמידו של רבא. ומדבריו משמע שחנניא אחיו פסק לומר בברכת הבדלה רק ברכה אחת כמו שיטת רבי יהודה הנשיא, וכמו בנן של קדושים - רבי מנחם בר סימאי.
8.
ובסיום אומרת הגמרא "ולית הלכתא כוותיה". אולי רב שמואל עצמו אמר זאת,
9.
אבל הרשב"ם מסכת פסחים דף קד עמוד א:
ולית הלכתא כוותיה. גמרא קאמר ליה:
כלומר, זו הכרעה סופית של הגמרא. מי בדיוק אמר זאת, האם גם זה נאמר על ידי הסבוראים כמו שאמרנו פעמים רבות לגבי המושג "והלכתא"?
10.
בהמשך הסוגיה:
מחתם מאי חתים? רב אמר: מקדש ישראל ושמואל אמר: המבדיל בין קודש לחול, לייט עלה אביי, ואיתימא רב יוסף, אהא דרב.
תנא משמיה דרבי יהושע בן חנניא: כל החותם מקדש ישראל והמבדיל בין קודש לחול - מאריכין לו ימיו ושנותיו.
פסחים דף קד עמוד ב
ולית הלכתא כוותיה
הערות:
10.1
לא מובן מדוע אביי לא מקבל את דברי "רב" למרות שהכלל הוא, שהלכה כרב נגד שמואל [באיסורים].
10.2
הגמרא מביאה דברי תנא "רבי יהושע בן חנניא" שפוסק גם כרב וגם כשמואל. גם אם היה תנא הרי שדברי רב ושמואל היו כבר ידועים בזמנו.
10.3
מדוע הוכרע שלא כרבי יהושע, ומדוע לא נאמר במפורש ובאופן ישיר "והלכתא כשמואל" אלא רק באופן שלילי ועקיף שאין הלכתא כוותיה.
11.
הרשב"ם מביא מקור לדברי שמואל:
רשב"ם מסכת פסחים דף קד עמוד א:
ושמואל אמר המבדיל בין קדש לחול. שמואל לא סבירא ליה ככל הנך תנאי דלעיל אלא כרבנן סבירא ליה דתנן בסוף פרק קמא דחולין דף כו ב) גבי יום טוב שחל להיות במוצאי שבת כיצד מבדילין בין קדש לחול כו' ואמרינן בגמרא היכא אמר לה להך ברכה בין קדש לקדש אמר רב יהודה בחתימתה רב שישא בריה דרב אידי אמר בפתיחתה
כלומר, הסוגיה שם חולקת על סוגייתנו ושמואל פוסק כאותה סוגיה.
12.
רשב"ם מסכת פסחים דף קד עמוד ב:
ולית הלכתא כוותיה אלא כרב יהודה ומדהתם במוצאי שבת ליום טוב חתמינן בין קדש לקדש הכא במוצאי שבת לחול חתמינן בין קדש לחול כך נראה בעיני דאי לא תימא הכי שמואל דאמר כמאן ואנן היכי קיימינן כוותיה כדלקמן:
ולית הלכתא כוותיה. כר' יהושע בן חנניה לפי שאין חותמין בשתים בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף מט א) אלא כשמואל דהא לייטי עלה דרב:
כאן נקבע למסקנה שאין הלכה כרבי יהושע, כי כך משמע שפוסקת הגמרא במסכת ברכות. לפי זה יתכן שאת הביטוי "ולית הלכתא" אמרה ה"סתמא דגמרא" ולא רבנן סבוראי, כי מסתמכים על הסוגיה במסכת ברכות. בכל אופן ניתן ליישב מה ששאלנו בשאלה 3. הניסוח הוא שלילי "ולית הלכתא כוותיה" כדי להדגיש שיש מקור מפורש במסכת ברכות שלא כרבי יהושע.
