הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"ופליגא ד..."
פסחים קה ע"א
אמר להו רב עמרם: הכי אמר רב: לקידוש - קובעת, ולא להבדלה קובעת. והני מילי - לענין מיפסק, דלא מפסקינן. אבל אתחולי - לא מתחלינן. ומיפסק, נמי לא אמרן אלא באכילה, אבל בשתיה - לא. ושתיה נמי לא אמרן אלא בחמרא ושיכרא, אבל מיא - לית לן בה.
ופליגא דרב הונא. דרב הונא חזייה לההוא גברא דשתה מיא קודם הבדלה,
אמר ליה: לא מיסתפי מר מאסכרה? דתנא משמיה דרבי עקיבא: כל הטועם כלום קודם שיבדיל - מיתתו באסכרה.
רבנן דבי רב אשי לא קפדי אמיא
1.
מדברי "רב" או מדברי חכמים שדנו בדברי "רב" משמע שאין בעיה בשתיית מים לפני הבדלה ובזה חלוקים על רב הונא שאוסר זאת, או לפחות ממליץ שלא לשתות מים לפני הבדלה.
2.
הרב קאפח מוכיח ששיטת הרמב"ם היא להכריע בכל הש"ס כאותה דעה שמוזכרת אחרי הביטוי "ופליגא ד...". ולפי זה צריך היה לפסוק בסוגייתנו כרב הונא, ואילו הרמב"ם פוסק כרב או כחכמים שדנו בדברי רב.
3.
רמב"ם הלכות שבת פרק כט הלכה ה:
אסור לאדם לאכול או ה לשתות יין משקדש היום עד שיקדש, וכן משיצא היום אסור לו להתחיל לאכול ולשתות ולעשות מלאכה או לטעום כלום עד שיבדיל, ולשתות המים מותר,
שכח או עבר ואכל ושתה קודם שיקדש או קודם ו שיבדיל הרי זה מקדש ומבדיל אחר שאכל.
4.
אומר הרב קאפח ["כתבים", ב, עמוד 569], שכאן לא נפסק כרב הונא למרות שהוא הוזכר אחרי הביטוי "ופליגא ד..." מפני שרבנן דבי רב אשי לא הקפידו כרב הונא וכנראה התירו שתיית מים - כרב.
5.
וקשה מאד, הרי מדוע הרמב"ם פוסק כדעה שמוזכרת אחרי הביטוי "ופליגא ד...", כנראה בגלל שביטוי זה שובץ בש"ס על ידי עורך הגמרא ללמדנו את פסיקתו, ומדוע כאן זה שונה?
5.1
אלא אם נאמר שההכרעה כאותו חכם שמוזכר אחרי "ופליגא ד..." נקבעה על ידי עורכי הגמרא בדור שקצת לפני רב אשי והם אלה ששיבצו את הביטוי "ופליגא ד...", אבל תלמידי רב אשי ובית מדרשו יכלו לחלוק עליו ופסקו באופן שונה...
[כבר הסברנו פעם דברים מעין אלו]
6.
הערות:
7.
הגמרא ציינה שהאמורא רב חולק על רב הונא ועל זה דנו בפיסקה לעיל, אבל קצת קשה, הרי רב הונא הסתמך על התנא רבי עקיבא, ויוצא איפוא שרב חולק על רבי עקיבא, הכיצד? אלא שרב באמת נחשב כתנא ויכול לחלוק על רבי עקיבא.
8.
מדוע חכמי בית המדרש של רב אשי באמת לא פסקו כרבי עקיבא, עונה על כך תוס':
תוספות מסכת פסחים דף קה עמוד א:
לא קפדי אמיא - וברייתא דכל הטועם מיתתו באסכרה לא מוקמי אמיא ומיתתו באסכרה מדה כנגד מדה הוא משביע גרונו יחנק ואסכרה במקום חנק כדאמרינן (כתובות דף ל:) מי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי והיינו אסכרה.
כלומר, רב אשי ובית דינו מפרשים את דברי רבי עקיבא באופן שונה מפירושו של רב הונא. לפי זה יתכן שזו כוונת הגמרא לעיל שרב חולק על רב הונא. רב חולק על הפירוש של הונא. ובסופו של דבר גם "בי דרב אשי" סוברים כרב ביחס לפירוש דברי רבי עקיבא.
9.
ראוי לציין שתוס' מגדיר את דברי רבי עקיבא "ברייתא". הניסוח של רב הונא הוא: דתנא משמיה דרבי עקיבא. הפרשנים מסבירים שרב הונא אמר שבברייתא אמרו משמו של רבי עקיבא. מדוע אין כאן פתיחה של "דתניא" וכד', ומדוע לא מוזכר מי אמר משמו של רבי עקיבא.
9.1
אלא נראה שלא מדובר ממש בברייתא, אלא במסורת בעל פה מרבי עקיבא, ויש לומר שלדברי תנא שלא נכלל בברייתא מפורשת אין תוקף שלא ניתן לחלוק עליו. ולכן רב יכול לחלוק עליו, וגם מודגש [על ידי ה"ופליגא ד..."] שיש מחלוקת בין רב לרב הונא ולא לרבי עקיבא.
