דיני אכילה ושתיה קודם הבדלה / הרב אלון אליאס
פסחים קה ע"א
בימים אלו, לומדים בדף היומי את פרק ״ערבי פסחים״.
זהו הפרק העשירי והאחרון ממסכת פסחים. פרק זה, מלא וגדוש בסוגיות הלכתיות בנושא קידוש, הבדלה, ארבע כוסות והלכות הנוהגות בליל הסדר.
בכל דף ודף יש נושא מאוד מעניין שהגמרא עוסקת, והראשונים והאחרונים פלפלו ודנו הרבה בסוגיות אלו, אנחנו נשתדל לתפוס כמה נושאים ולבאר עד כמה שאפשר.
ועכשיו, לנושא אכילה לפני הבדלה.
בגמרא בדף קה. מסופר על רב חנניא בר שלמיא ותלמידי רב, שהיו יושבים בסעודה, ורב המנונא סבא (הזקן) היה משמש אותם בסעודה, ושם היה משא ומתן ביניהם האם צריך להפסיק את הסעודה בכניסת השבת או ביציאתה.
ושם רב המנונא לימד אותם בשם רב, שבכניסת השבת לא צריך להפסיק את הסעודה, היינו שאם היו אוכלים ביום שישי, והתעכבו בסעודה עד שנכנסה השבת, מספיק לפרוס מפה, לקדש, ולהמשיך את הסעודה. ושם הוסיף רב עמרם ולמד אותם עוד בשם רב, שדווקא בליל שבת צריך להפסיק לקדש, אבל במוצאי שבת- אם התחילו לאכול בשבת ונמשכה סעודתם עד שחשכה ויצאה שבת, לא צריך לעשות הבדלה, אלא יכולים להמשיך בסעודתם.
אבל! הגמרא מגבילה את זה, ואומרת שכל זה- רק אם התחיל לאכול מבעוד יום, אבל להתחיל בסעודה חדשה במוצאי שבת- לא מתחילים- עד שיבדיל תחילה!
ועוד מלמדת הגמרא, שכל מה שמותר להמשיך לאכול, זה דווקא אם הוא באמצע סעודה, אז מותר לו להמשיך לאכול, אבל אם הוא רק עוסק בשתיה-בלי סעודה- ותוך כדי שהוא שותה החשיך היום- צריך להפסיק את שתיתו, ולהבדיל.
ועוד דבר, בשתיה שצריך להפסיק, זה רק אם הוא שותה יין או שכר, אבל אם הוא שותה מים- לא אכפת לנו בכלל, ומותר לשתות מים לפני ההבדלה.
והוראה זאת, חולקת על רב הונא, כי רב הונא פעם ראה אדם אחד ששותה מים במוצאי שבת לפני הבדלה, ושאל אותו: האם אינך מפחד מאסכרה (סוג של מחלה בגרון שהיא מאוד מסוכנת רחמנא ליצלן לא עלינו ולא עליכם), שיש ברייתא בשם רבי עקיבא: כל הטועם משהו קודם שיבדיל, מיתתו באסכרה.
ומסיימת הגמרא, רבנן (חכמים) שבבית מדרשו של רב אשי, לא היו מקפידים על מים, וסברו שמותר לשתות מים קודם הבדלה.
יוצא לנו מהגמרא הזאת, כמה הלכות חשובות:
א- אם לא התחיל לאכול מבעוד יום- אסור להתחיל או לשתות שום דבר עד שיבדיל (חוץ ממים).
ב- אם התחיל לאכול מבעוד יום (בשבת), מותר להמשיך בסעודה גם לאחר שהחשיך (וגם לשתות בתוך הסעודה;תוספות).
ג- אם התחיל לשתות מבעוד יום (חוץ ממים), והחשיך היום ויצא שבת, צריך להפסיק בשתייתו ולהבדיל, ואחר כך ממשיך בשתיה.
ובהמשך יתבאר מדוע באכילה מותר להמשיך, ובשתיה צריך להפסיק, וכן מה הדין באכילת עוגות ופירות, ומה הדין אכילה ושתיה בבין השמשות (בין השקיעה לצאת הכוכבים).
למדנו, שהגמרא מחלקת בין אכילה לשתיה, והיינו, שאם היה אוכל סעודה ביום שבת, והחשיך היום ויצא שבת, מותר לו להמשיך באכילתו. אולם, אם התחיל לשתות ביום שבת, ונמשכה שתייתו עד שהחשיך, צריך להפסיק ולא לשתות, עד שיעשה הבדלה.
ולכאורה מדוע יש לחלק בין אכילה לשתיה בדין זה?
רש״י והרשב״ם כתבו, שהסיבה היא משום ששתיה זה לא דבר חשוב, ולכן מפסיק ומבדיל.
ותוספות פירשו, משום שבאכילה, מתחילת הסעודה עד סופה, הכל נחשב לדבר קבוע וחשוב וכדבר אחד, ולכן אם התחיל כשהיה מותר, יכול לסיים גם אם החשיך, משום שיש קביעות בסעודה. אבל בשתיה, צריך להפסיק, משום שבשתיה אין קביעות ואין לה חשיבות כמו סעודה,וכל כוס וכוס- עומד בפני עצמו, ונחשב לשתיה חדשה ולא נחשב להמשך השתיה הקודמת, ויוצא אם כן, שבכל כוס הרי הוא כמתחיל לשתות מחדש. ולכן צריך להפסיק בשתיה.
ועכשיו נשאר לברר מה הדין באכילת עוגות ופירות, האם יש להם חשיבות ולכן אם התחיל, יכול לסיים, או שדינם שוה לשתיה, שאין לזה קבע ולא חשיבות, וצריך להפסיק אכילתו.
ועכשיו נבאר מה הדין באכילת עוגות ומיני פירות:
הרי למדנו שכל שהתחיל מבעוד יום סעודה, מותר להמשיך אכילתו משום שיש לסעודה קביעות וחשיבות ונחשב מתחילת האכילה עד הסוף- כאכילה אחת (יש לציין עוד טעם מדוע לא יפסיק, והוא משום כבוד שבת, שאדרבה, אסור להפסיק שנראה כמגרש את המלך. ובמכילתא נאמר: שמור השבת ביציאתו, כאדם שאינו רוצה שילך אוהבו מאצלו).
ועכשיו, מה הדין אם התחיל לאכול (מבעוד יום) עוגות ומיני מזונות, או פירות וכדומה? האם גם אכילה זו נחשבת ויש לה קביעות, או דינה כמו שתיה (יין ושיכר) שאין לזה קביעות?
והנה בעל ״ערוך השולחן״ בסימן רצט כתב, שדווקא בסעודה אם התחיל מבעוד יום אינו פוסק, כי זה קביעות, אבל אכילת פירות, אינה נחשבת קביעות, והיא כמו שתיה, ויותר מזה, אפילו אכילת מזונות, אינה קביעות, שהרי אם היתה קביעות, היו צריכים ליטול ידים ולברך המוציא! מבואר בדבריו, שאם התחיל באכילת מזונות עוגות או פירות וכדומה, דינם כמו שתיית יין ושיכר, שצריך להפסיק עם חשיכה.
אך לעומת זאת, ישנם הסוברים, שאפשר להקל כשאוכל מיני מזונות, על מנת לצאת ידי חובת סעודה שלישית, שיכול להמשיך לאכול גם אחרי ששקעה החמה. שבזה יש לומר שמכיון שקבע לסעודת שבת, נמשכת השבת עם קביעתו.
ולענין הלכה- רבינו ב״חזון עובדיה״ שבת ב (עמ׳ שצה-שצו) הסיק, שאם התחיל מיני מזונות (ומשמע גם פירות) קודם שתשקע החמה, רשאי להמשיך לאכול כל זמן בין השמשות, עד צאת הכוכבים. אבל בצאת הכוכבים- צריך להפסיק. ואפילו שבסעודת פת דעת השו״ע שמותר להמשיך גם אחרי צאת הכוכבים, במיני מזונות מספיק שהקלנו לאכול אחרי השקיעה, אבל אחרי צאת הכוכבים- אסור!
ויש להדגיש, שכל זה דוקא אם התחיל לאכול לפני השקיעה, אבל לאכול אחרי השקיעה, אפי׳ קודם צאת הכוכבים, הדבר אסור.
ולכן יש להזהר לקראת סוף השבת כשבאים לבית הכנסת, ומצינו לפעמים שיש כיבוד על השולחן, או פיצוחים או גרעינים וכדומה, שאם לא התחיל לטעום קודם השקיעה, לא יטעם. ואפילו אם כן טעם קודם השקיעה, בצאת הכוכבים יפסיק. ופשוט שבפיצוחים רצוי לכתחילה שלא להמשיך אחרי השקיעה.
