אם בקשת ליחנק
פסחים קיב ע"א
"אם בקשת ליחנק - היתלה באילן גדול".
רש"י פירש: "אם בקשת ליחנק - לומר דבר שיהיה נשמע לבריות ויקבלו ממך. היתלה באילן גדול - אמור בשם אדם גדול". דומה לזה פירש רשב"ם.
ורבינו חננאל פירש: "אם רצית לשאול בדבר איסור שאל חכם גדול ועשה כהוראתו". כדבריו כתב הערוך והובאו דבריו בגליון הגמרא.
לפירושים אלו קשה למה נקט לשון פורענות "ליחנק". וענה רשב"ם: "ומשום דנקט לישנא דחניקה נקט היתלה באילן". ועדיין אין הדעת מיושבת בזה, למה נקט בלשון גנאי כזו, ולמה מלכתחילה נקט בלשון של תליה באילן.
ונראה לפרש איפכא, שמדריכו שלא יעשה כן כדי שלא יחנק, שלא יתלה שמועתו בחכם גדול אלא ידקדק בה אם אמת היא. ונקט אילן גדול דוקא, כי התלוי באילן קטן רגליו מגיעות לארץ וניצול, אי נמי הענף נשבר ואנחנו נמלטנו. כך אם תתלה שמועתך בחכם קטן אם יהיו משובשים יקשו לך חבריך עד שתחזור בך. אך אם תתלה עצמך באילן גדול לא יגיעו רגליך לארץ ותחנק, וכן אם תתלה שמועתך בחכם גדול ותסמוך דעתך על דעתו לא תאבה לשמוע גם לכשיוכיחו לך שאינם מכוונים.
כמו כן בספר המצוות לרמב"ם (מצות לא תעשה רפג) הוכיח מהמכילתא דרשב"י שהאיסור "לא תענה על ריב" פירושו שלא תסמוך על הגדולים ותשתוק אלא אמור את דעתך. וחזר בו ממה שפירש על המשנה במסכת סנהדרין: (פרק ד משנה ב) "מה שדבר בו גדול בחכמה אל תחלוק עליו", שהוא כפירוש רש"י בכמה מקומות.
ומעתה שלושת ציוויי רבי עקיבא לרבי שמעון בן יוחי עניינם אחד – שאם לא תקפיד בהם אזי שבשתא כיון דעל על, ותישאר קשור וכרוך בטעותך.
הראשון כדאמרן.
השני: "וכשאתה מלמד את בנך - למדהו בספר מוגה. מאי היא? אמר רבא ואיתימא רב משרשיא: בחדתא, שבשתא כיון דעל על".
והשלישי: "לא תבשל בקדירה שבישל בה חבירך. מאי ניהו - גרושה בחיי בעלה. דאמר מר: גרוש שנשא גרושה - ארבע דעות במטה. ואי בעית אימא: אפילו באלמנה, לפי שאין כל אצבעות שוות". וכדאמרי אינשי – אל תיכנס למיטה חולה.
