הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"ופליגא ד..."

פסחים קיז ע"א

אמר רב חסדא אמר רבי יוחנן: הללויה וכסיה וידידיה - אחת הן.
רב אמר: כסיה ומרחביה - אחת הן.
רבה אמר: מרחביה בלבד.
איבעיא להו: מרחב יה לרב חסדא מאי? - תיקו.
איבעיא להו: ידידיה לרב מאי?
תא שמע, דאמר רב: ידידיה נחלק לשנים, לפיכך: ידיד - חול, יה - קודש.
איבעיא להו: הללויה לרב מאי? -
תא שמע, דאמר רב: חזינא תילי דבי חביבא דכתיב בהו הללו בחד גיסא ויה בחד גיסא.
ופליגא דרבי יהושע בן לוי. דאמר רבי יהושע בן לוי: מאי הללויה - הללוהו בהלולים הרבה.
ופליגא דידיה אדידיה, דאמר רבי יהושע בן לוי: בעשרה מאמרות של שבח נאמר ספר תהלים: בניצוח, בנגון, במשכיל, במזמור, בשיר, באשרי, בתהלה, בתפלה, בהודאה, בהללויה. גדול מכולן הללויה, שכולל שם ושבח בבת אחת.

1.
לפי "רב" המילה "הללויה" צריכה להיכתב בשתי מילים. ולפי רבי יהושע בן לוי במילה אחת.

2.
מסביר הרב קאפח ["כתבים", ב, עמוד 570] שלפי כתבי היד אין סתירה בין שתי המימרות של ריב"ל, ולכן כותבים במילה אחת עם מקף "הללו-יה", כלומר, אמנם נחשב כמילה אחת - כפירוש הראשון של ריב"ל, אולם המקף המפריד בא ללמדנו שיש במילה גם שתי משמעויות - גם שם ה' וגם שבח. בכל אופן, לא כמו שיטת "רב".

3.
לפי הנ"ל יוצא, שמתאים לשיטת הרב קאפח, שמסביר ששיטת הרמב"ם [בסוגייתנו מדובר על שיטת רבנו חננאל] היא לפסוק תמיד כאותה דעה שמוזכרת אחרי הביטוי "ופליגא ד..." .

4.
אמנם קצת קשה, שהרי הגמרא אומרת גם "ופליגא דידיה אדידיה", והיינו צריכים לפסוק כמימרא השניה של ריב"ל, שהמילה "הללויה" תיכתב בשתי מילים עם שתי משמעויות.

5.
אולם ראה ב"מתיבתא", הערה טז, שגם המאמר השני של ריב"ל סובר שהמילה נכתבת כמילה אחת - "הללויה", אבל עם שתי משמעויות.