|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
|
 |
 |
|
| נמיות בחצר בית באשקלון צילם: שמוליק שחר - קלופמן |
נמייה מחפשת מזון ליד מכולת אשפה בשעלבים |
הרחבה
ביולוגיה
הנמייה נפוצה ברוב שטחי הסוונה באפריקה, דרום אירופה ומישראל עד טורקיה. בארץ היא נפוצה בכל צפון ומרכז הארץ בבקעת הירדן עד ים המלח, בכיכר ים המלח, בנאות מדבר ובצפון עמק הערבה. הנמייה חובבת חום לכן היא לא נמצאת בראשי ההרים הגבוהים והקרים בארץ. הנמיה קשורה בעיקר לנופי מים ושדות מושקים ועם התפתחות החקלאות היא הרחיבה את תחום התפוצה גם לאיזורים החקלאיים בנגב.
הנמייה שייכת למשפחת הנמייתים הנמצאת בתת סדרת דמויי חתול. קבוצה זו היא חלק מסדרת הטורפים היבשתיים. המינים סמור ודלק שגם הם טורפים קטנים הדומים לנמייה שייכים לעל משפחה שונה – על משפחת הדובים. הגחנים הולכים על מחצית כף רגלם ואילו קרוביהם באותה על משפחה, החתוליים והצבועים, הולכים על אצבעותיהם. הבדל חשוב נוסף הוא שהגחנים כוללים מינים אוכלי כל ואף צמחוניים ואילו רוב המינים במשפחות האחרות חיים על טרף.
לנמיות חושים מפותחים ובמיוחד חוש הריח. היא מסוגלת לאתר את טרפה בעזרת חוש הריח ולכן גם בעלי חיים הנמצאים במקום סגור ומרוחק עלולים להוות יעד לטריפה. הנמייה נחשבת שלא בצדק כטורפת תרנגולות מושבעת אך למעשה הנזק הזה נדיר משום שאין היא מצליחה לחדור ללולים מגודרים כהלכה. בניגוד למוניטין שלילי זה ידועה הנמייה כטורפת חולדות ועכברים ואף נחשים ארסיים. הנמייה עמידה יחסית מפני ארס נחשים, כדוגמת הצפע, אך לא לחלוטין. בשנת 1964 בעקבות הרעלת טורפים מכוונת חלה עלייה חדה במספר הכשות הנחשים בארץ. רק לאחר התאוששות אוכלוסיית הנמיית חזרה רמת ההכשות למה שהיה קודם לכן. ניתן לראות שקיים מתאם בין מספר הנמיות בארץ ומספר ההכשות הממוצע.
התקשורת בין הפרטים מבוססת על חוש הריח. באיזור פי הטבעת יש להן בלוטות שמהן הן מתיזות, תוך הרמת הזנב, נוזל ריחני למרחק כמה עשרות ס"מ. בעזרת נוזל זה והתחככות בעצמים בטריטוריה הן מסמנות את תחום המחייה של המשפחה. לצורך סימון הטריטוריה הן משתמשות גם בהטלת גללים. הנמייה היא בעל חיים חברתי והמשפחה מונה זכר אחד ו- 1-3 נקבות עם גוריהן. כתוצאה מהעובדה שהנמייה היא בעל חיים חברתי ניתן להרגילן לחיות בחברת האדם. נמיות שגודלו מגיל שבועיים ופחות מתקשרות למטפל וניתן לגדלן חופשיות כדוגמת החתול. הדבר נהוג היום במצרים והודו וכך מובטח נקיון הבית ממכרסמים, פרוקי רגליים ונחשים.
ההכרות הטובה עם הנמייה אולי אפשרה לחז"ל לזהות בה התנהגות הנקראת "רצח צאצאים" (Infanticide). נאמר במדרש אגדה (דברים, סי' א'): "... וכיון שגרמו עונות נהפכו אותו הרחמים לאכזריות, ונתאכזרה על בנה כנמייה הזו שהיא יולדת ואוכלת את בניה, והיתה רואה את דמו, והיתה בוכה עליו ומקוננת על מה שראתה, הדא הוא דכתיב ידי נשים רחמניות (איכה ד' י')". התופעה של "רצח צאצאים" קיימת גם בטורפים אחרים ובנוסף אין לנו וודאות מוחלטת שה"נמייה" היא אכן הנמייה המצויה. יחד עם זאת מעניין לציין שמין אחר במשפחת הנמייתים הנפוץ באפריקה – נמייה מפוספסת מצויה (banded mongooses) מהווה יעד חשוב למחקר התנהגות זו.
יכולת הטיפוס והקפיצה של הנמיה
מ. דור זיהה את ה"נמייה" כטורף דלק. לדעתו לא ייתכן שהכוונה לנמייה כפי שהיא מכונה היום משום שהיא שוכנת קרקע, אינה קופצת ולא יכולה לקפוץ ואילו הדלק שוכן סלעים ועצים, קופץ מענף לענף ומסלע לסלע. בניגוד לדבריו הרי שהמורה לטבע יעקב איצקוביץ תיאר במפורט תצפיות בנמיות מהן עולה שלא רק שהן קופצות אלא עושות זאת בזריזות ויעילות. להלן אצטט את דבריו מתוך ספרו "תצפיות בטבע הארץ" שפורסם על ידי "פרויקט בן יהודה".
"נתתי דעתי על השאלה: מניין יכולתה הרבה של הנמיה לטפס על גדרות, קירות, סולמות וגזעי עצים? לאחר הסתכלות נתחוורו לי הדברים. חמש אצבעות רגליה ארוכות הן ומתפשקות בקלות שלא כאצבעות רגלי הכלב, שהן יותר צמודות זו לזו. כף רגלה הקטנה והעדינה של הנמיה מזכירה מזלג גמיש, שבקצה כל אחת מחמש שיניו צפורן כפופה. הרווח שבין האצבעות מאפשר לכל אצבע והצפורן שבראשה תנועה חפשית, עצמאית ויכולת להיצמד לכל נקודה בחיספוס שעל גדרות, עצים או סולמות. כף הרגל בשלימותה היא מכשיר המתאים ביותר למטרה זו. הצפורניים אינן מתמשכות לאחור כצפורני חתול, קרומי־השחייה מתוחים סמוך לשרשי האצבעות.
שרירי גופה הארוך גמישים, וכשהיא קופצת אינה זקוקה לריצה מוקדמת קצרה לשם יצירת תנופה, שכן – כפי שראיתי – מנתרת היא ממקומה ומזנקת במפתיע כלפי המטרה במהירות של קפיץ משתחרר. באחד הימים הבאתי לנמיות כ־400 גרם שומן תרנגולת, ותיכף נתברר לי כי זהו אצלן מאכל־תאוה, והן מעדיפות אותו על בשר וזוללות אותו בלהיטות רבה. על שיפודי עץ דקים ומחודדים הגשתי להן את המנות בעד הסורג, והנה נדמה רגע לנמיה אחת כי מנתה מוחזרת. היא זינקה פתאום והטיחה עצמה ברשת אחוזת בולמוס, עד להדהים ... ברוב גמישותה תוכל גם לקפוץ פתאום ולצוד באוויר ציפור, שכבר הספיקה לפרוש כנפיה ולהתרומם".
אני נוטה לדעתו של י. איצקוביץ שדבריו הובאו כעדות ראיה מלווה בשמות שותפים לתצפיותיו ותאריכיהם. יתר על כן לפחות על פי תפוצתם בארץ נראה שהנמיות הן אלו ששכנו במגורי האדם ואילו הדלקים חוששים מהאדם ונפוצים במקומות נטושים. אמנם הזואולוג הבריטי ג'ורג' רולסטון כתב כי "החתול הביתי" של היוונים הקדמונים והרומאים היה למעשה דלק הסלעים אך אין לדבר עדות גם באזורנו.
תודה לחתני אביעד פרנקל שתשובות לשאלותיו המאתגרות שוקעו ברשימה זו.
(1) Wells, D. L. and Millsopp, S., 2009, 'Lateralized behaviour in the domestic cat, Felis silvestris catus'. Animal Behaviour, Volume 78 (2), pp. 537-541.
(2) בעולם בעלי החיים אנחנו מזהים קבוצה של מינים בעלי יכולת טובה יותר ללמידה וניצול הזדמנויות. בעלי חיים אלו נקראים אופורטוניסטים. שם זה נובע מהמילה האנגלית Opportunity כלומר הזדמנות. התנהגות זו קשורה למבנה מוח מיוחד המאפשר גמישות רבה יותר בלמידה. ניתן להניח שבעלי החיים החיים בסביבת האדם ניחונו ביכולת זו משום שסביבת האדם משתנית באופן מתמיד ומציעה הזדמנויות שונות חדשות לבקרים. מוכרים לנו העורבים המנצלים מזבלות, אנפיות בקר האוספות זחלי חרקים, סיקסקים החיים בשדות ועוד. הנמייה והחתול הם דוגמאות טובות לבעלי חיים אופורטוניסטים ואכן לעיתים קרובות ניתן למצוא אותם יחד ליד מכולות אשפה.
רשימת מקורות:
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 7 (עמ' 201).
מ. דור, החי בימי המשנה המקרא והתלמוד (עמ' 73-74).
ב. שלמון, מדריך היונקים בישראל (132).
ויקיפדיה – הערך: נמייה מצויה.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.