טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

אפיקו לי קורקור מהכא - עורב
 

"רב יוסף הוה ליה הנהו תאלי, דהוו אתו אומני ויתבי תותייהו, ואתו עורבי אכלי דמא, וסלקי אבי תאלי, ומפסדי תמרי. אמר להו רב יוסף: אפיקו לי קורקור מהכא" (בבא בתרא, כג ע"א).

רַב יוֹסֵף הֲוָה לֵיהּ הָנְהוּ תָּאלֵי דְּהָווּ [היו לו דקלים שהיו] אָתוּ אוּמָּנֵי וְיָתְבִי תּוּתַיְיהוּ [באים מקיזי דם ויושבים תחתם] ועושים שם את מלאכתם, וְאָתוּ עוֹרְבֵי אָכְלִי דָּמָא [והיו עורבים באים אוכלים מן הדם] וְסָלְקִי אַבֵּי תָאלֵי וּמַפְסְדִי תַּמְרֵי [ועולים על הדקלים ומפסידים את התמרים]. אָמַר לְהוּ [להם] רַב יוֹסֵף: אַפִּיקוּ [הוציאו] לִי את קוֹרְקוֹר מֵהָכָא [המקרקרים, העורבים, מכאן], כלומר, סלק את האומנים שלא יגרמו עוד להיזק (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: עורב   שם באנגלית: Crow, raven   שם מדעי: Curvus

שמות נרדפים במקורות: עורבא, עורבתא (נקבה), פושקנצא (נקבה), קורקור


נושא מרכזי: מדוע העורבים עמדו על הדקלים?

לריכוז נושאים על העורב וקישוריות הקש/י כאן. 

לרב יוסף היו דקלים ומתחתם ישבו מקיזי דם ועשו את מלאכתם. עורבים נהגו לאכול דם ולשבת על ענפי הדקלים. תוך כדי כך הם לכלכו את התמרים וגרמו בכך לנזק לרב יוסף. ביקש רב יוסף לסלק את העורבים על ידי כך שהאומנים (מקיזי הדם) לא ישבו מתחת לדקליו. הכינוי קורקור לעורבים נראה ככינוי גנאי ולא כשם "פורמלי" שהרי בתחילה הם נקראו עורבים בשמם ורק כביטוי לכעס או גנאי קרא להם רב יוסף קורקור. לפירוש רש"י כינוי זה הוא על שם קולם: "קורקור - עורבים שדומים בצעקתן כקורין קורקור".

התנהגות העורבים איננה מקרית והיא מבטאת תופעה נפוצה הקיימת בעופות וקשורה לסוג המזון ממנו הם ניזונים. בבעלי חיים בכלל ובעופות בפרט קיימת תלות בין סוג המזון ובין התנהגות טריטוריאלית. בעלי חיים הניזונים ממזון צמחוני, בדרך כלל, אינם טריטוריאליים (אינם מגינים על נחלה קבועה מפני פולשים) ואילו בעלי חיים הניזונים מבשר (מכל סוג שהוא, החל מחרקים ועד בעלי חיים גדולים) מגינים על נחלה פרטית באופן קנאי. האריות נראים, לכאורה, חורגים מכלל זה אך אין זה כך. אמנם האריות מתקבצים בלהקות על מנת שיוכלו להכריע בעלי חיים גדולים אך כל להקה שומרת על נחלה משלה. הסיבה לכך שאוכלי בשר, בדרך כלל, טריטוריאליים היא משום שהמזון הבשרי בכל בתי הגידול נמצא בכמות קטנה יותר בהשוואה למזון הצמחוני והופעתו בשטח בדרך כלל מזדמנת ולא סדירה.

מקור המזון הבשרי הוא כמובן בטריפת בעלי חיים ואלה אינם עומדים במקום אחד ולכן סיכויי ההצלחה בלכידתם בשטח נתון קטנים בהשוואה למזון צמחוני הקבוע במקומו וגדל בכמויות גדולות יחסית. כאשר מתגלה משאב מזון צמחי כמו שדה עשיר יכולים פרטים רבים לנצלו ואין צורך לתחום אותו לטריטוריות. מאידך גיסא אם פרט אחד ישתלט על כל השטח הרי שמזון רב ירד לטמיון. כדי להמחיש את התופעה אדגים באופן פרדוקסלי דווקא מאוכלי בשר מובהקים כמו הנשרים. אמנם הנשרים טריטוריאליים אך לאחר שנשר זיהה פגר ומתחיל לצלול לעברו כל הנשרים ממרחק של עשרות ק"מ מתקבצים לעבר פגר זה וניזונים ממנו כלהקה. התופעה מוסברת בכך שנדיר למצוא פגר ולכן עדיף לסרוק שטחים גדולים עד כמה שניתן. מאידך גיסא פגרי בעלי חיים גדולים אינם יכולים להיות מנוצלים על ידי פרט בודד ולכן יש לאוכלם בקבוצה. דוגמה זו ממחישה את היתרון בתזונה להקתית של מזון המופיע בבת אחת בכמויות גדולות מעבר ליכולת הצריכה של פרט בודד. מובן מאליו שמינים הניזונים ממכרסמים יהיו טריטוריאליים משום שגודל הטרף איננו עולה על אפשרויות הבליעה של פרט בודד.

העמידה בעמדות תצפית בעופות נובעת משני אינטרסים שונים: 1. עופות טריטוריאליים עומדים זמן רב בעמדת תצפית על מנת לזהות פולשים. במקרים רבים עמידה זו מלווה בשירה נמרצת וצבעים בולטים המרתיעים פולשים. 2. עופות עשויים לנוח בעמדות תצפית כאמצעי למציאת מזון. כתוצאה משני אינטרסים אלו יהיו רוב המינים המתצפתים אוכלי מזון בשרי. קודם לכל, כאמור, המינים הטריטוריאליים אוכלי בשר אך גם ללא הצורך לשמור על טריטוריה יש לעמידה בעמדת תצפית יתרון לטורפים (בעלי חיים). בניגוד לצמחים העומדים במקומם שאותם יש לחפש הרי שבעלי חיים ניידים ויש לארוב להם בנקודות שולטות וללכוד אותם כאשר הם עוברים בקרבת האורב. ביטוי בולט להשפעת סוג המזון על מקום המנוחה של העופות ניתן לראות בהשוואה בין להקות יונים ולהקות עורבים. יונים הניזונות בעיקר ממזון צמחוני מתפרשות בזמן מנוחה על פני שטחי גגות של מבנים שונים משום שאין להן צורך לצפות לכיוון הקרקע אלא רק לשמים כדי לזהות דורס מתקרב. עורבים הניזונים מבשר או כל מזון מזדמן יבחרו לנוח על עצים, עמודים מסוגים שונים או על שולי הגג ומשם לצפות לכיוון הקרקע.

העורבים הם עופות חברותיים וחיים בלהקות גדולות. הדבר נכון לכל מיני העורבים הנפוצים בארץ כמו העורב האפור, עורב קצר זנב ועורב שחום עורף. למרות שהעורבים אינם טריטוריאליים הם עומדים בעמדות תצפית שולטות על מנת לאתר פגרים או בעלי חיים פצועים. לעיתים הם שודדים ביצים וגוזלים מקיני צפורים אחרות. העורבים שייכים לקבוצת בעלי חיים הנקראים "אופורטוניסטים" (מנצלי הזדמנויות). בדרך כלל בעלי חיים אלו סתגלניים ובעלי כושר למידה טוב. מסיבה זו מתנחלות להקות עורבים סביב משחטות, מפעלי מזון, מצבורי אשפה וכד'. במקרים רבים ניתן לראות להקות עורבים סביב פחי האשפה של מאהלים צבאיים ארעיים. על פי המתואר בסוגייתנו נוכחות מקיזי הדם מתחת לדקלים של רב יוסף משכה את העורבים לצמרות העצים ששימשו כנקודות תצפית.

עורב אפור - מחפש מזון בנמל יפו          צילום: מנחם גלבגיסר

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.