הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"ובפלוגתא דהני תנאי"
יומא יב ע"א
ודכרכים אין מטמא בנגעים?
והתניא: אחזתכם - אחזתכם מטמאה בנגעים, ואין ירושלים מטמאה בנגעים.
אמר רבי יהודה: אני לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד. - הא בתי כנסיות ובתי מדרשות - מטמאין בנגעים, ואף על גב דכרכים נינהו! - אימא: אמר רבי יהודה: אני לא שמעתי אלא מקום מקודש בלבד.
במאי קא מיפלגי?
תנא קמא סבר: ירושלים לא נתחלקה לשבטים,
ורבי יהודה סבר: ירושלים נתחלקה לשבטים.
ובפלוגתא דהני תנאי,
דתניא: מה היה בחלקו של יהודה - הר הבית, הלשכות והעזרות. ומה היה בחלקו של בנימין - אולם, והיכל, ובית קדשי הקדשים. ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין, ובה היה מזבח בנוי. ובנימין הצדיק היה מצטער עליה לבלעה בכל יום, שנאמר +דברים לג+ חופף עליו כל היום. לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה, שנאמר ובין כתפיו שכן.
והאי תנא סבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים, דתניא: אין משכירין בתים בירושלים, לפי שאינה שלהן. רבי אלעזר בר (צדוק) +מסורת הש"ס: [שמעון]+ אומר: אף לא מטות. לפיכך, עורות קדשים - בעלי אושפזיכנין נוטלין אותן בזרוע. אמר אביי: שמע מינה אורח ארעא למישבק איניש גולפא ומשכא לאושפיזיה. -
1.
ודכרכים אין מטמא בנגעים?
והתניא: אחזתכם - אחזתכם מטמאה בנגעים, ואין ירושלים מטמאה בנגעים.
אמר רבי יהודה: אני לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד. - הא בתי כנסיות ובתי מדרשות - מטמאין בנגעים, ואף על גב דכרכים נינהו! - אימא: אמר רבי יהודה: אני לא שמעתי אלא מקום מקודש בלבד.
רבי יהודה חולק על תנא קמא, וסובר שירושלים - מלבד מקום המקדש - מטמאה בנגעים. הביטוי "אני לא שמעתי אלא..." - 9 מופעים בש"ס [כולל כפולים] דומה לביטוי שמנוסח באופן חיובי "שמעתי...". והרבה מהם על ידי רבי יהודה. יתכן שרבי יהודה מוציא את הפסוק ["ארץ אחוזתכם"] מפשוטו, לכן הוא צריך להודיענו ש"שמעתי" - הוא קיבל זאת מרבותיו [הלכה למשה מסיני?]. כמו כן ידוע שרבי יהודה היה מוסמך מאד במסירת עדויות אודות הנעשה בבית המקדש.
2.
במאי קא מיפלגי?
תנא קמא סבר: ירושלים לא נתחלקה לשבטים,
ורבי יהודה סבר: ירושלים נתחלקה לשבטים.
ובפלוגתא דהני תנאי,
מה מוסיפה מחלוקת נוספת בין שני תנאים? ומה ההבדל בין הביטוי "ובפלוגתא דהני תנאי" לבין הביטוי הוא "נימא הני תנאי כהני תנאי" [ראה לעיל מה שכתבנו בדף ח]?
3.
דתניא: מה היה בחלקו של יהודה - הר הבית, הלשכות והעזרות. ומה היה בחלקו של בנימין - אולם, והיכל, ובית קדשי הקדשים. ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין, ובה היה מזבח בנוי. ובנימין הצדיק היה מצטער עליה לבלעה בכל יום, שנאמר +דברים לג+ חופף עליו כל היום. לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה, שנאמר ובין כתפיו שכן.
והאי תנא סבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים, דתניא: אין משכירין בתים בירושלים, לפי שאינה שלהן. רבי אלעזר בר (צדוק) +מסורת הש"ס: [שמעון]+ אומר: אף לא מטות. לפיכך, עורות קדשים - בעלי אושפזיכנין נוטלין אותן בזרוע. אמר אביי: שמע מינה אורח ארעא למישבק איניש גולפא ומשכא לאושפיזיה. -
הדעות שחלוקות אם ירושלים התחלקה לשבטים או לא מובאות כאן בשתי ברייתות שונות. כלומר, יש לנו בסוגיה 3 ברייתות.
3.1
המחלוקת הראשונה בין תנא קמא ורבי יהודה מופיעה בברייתא אחת - הראשונה. ברור שהמחלוקת הראשונה יותר ממוקדת כי מדובר במקרה אחד שעליו נחלקו תנא קמא ורבי יהודה.
3.2
ואילו המחלוקת השניה שמובאת כאן בשתי ברייתות באה לידי ביטוי באופן שכל אחת מהדעות עוסקת בנושא אחר [בברייתא השניה - חלוקת הר הבית, ובברייתא השלישית - איסור להשכיר בתים בירושלים]
4.
יש לציין שבדרך כלל הביטוי "ופלוגתא דהני תנאי" מלמד שכך נשאר גם למסקנה, והקשר בין המחלוקות לא נדחה [כמו למשל ב"לימא כתנאי" שפעמים רבות בש"ס נדחה לפי המסקנה].
5.
ונראה לומר: משמעות הביטוי "ובפלוגתא דהני תנאי" היא, שאותם תנאים בברייתא הראשונה [תנא קמא ורבי יהודה] הם עצמם אלה שאמרו את הדברים בשתי הברייתות האחרות. כלומר, תנא קמא בברייתא הראשונה הוא גם התנא שאמר את הברייתא השלישית [שהיא הברייתא השניה שמובאת אחרי "דהני תנאי"], ורבי יהודה בברייתא הראשונה הוא זה שאמר את הדברים שמובאים בברייתא השניה. [הערה: רבי אלעזר בר צדוק בברייתא השלישית לא חולק על ה"תנא קמא" שלו אלא רק מוסיף עליו] .
6.
רמב"ם הלכות טומאת צרעת פרק יד הלכה יא:
ירושלים וחוצה לארץ אין מטמאין בנגעים שנאמר בבית ארץ אחוזתכם וירושלים לא נתחלקה לשבטים, ובתי העכו"ם שבא"י אין מטמאין בנגעים.
7.
רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ז הלכה יד:
ירושלים מקודשת משאר העיירות המוקפות חומה, שאוכלין קדשים קלים ומעשר שני לפנים מחומתה, ואלו דברים שנאמרו בירושלים: אין מלינין בה את המת, ואין מעבירין בתוכה עצמות אדם ואין משכירין בתוכה בתים, ואין נותנין בתוכה מקום לגר תושב, ואין מקיימין בה קברות חוץ מקברי בית דוד וקבר חולדה שהיו בה מימות נביאים הראשונים, ואין נוטעין בה גנות ופרדסים, ואינה נזרעת ואינה נחרשת שמא תסרח, ואין מקיימין בה אילנות חוץ מגינת ורדים שהיתה שם מימות נביאים הראשונים, ואין מקיימין בה אשפה מפני השרצים, ואין מוציאין הימנה זיזין וגזוזטראות לר"ה מפני אהל הטומאה, ואין עושין בה כבשונות מפני העשן, ואין מגדלין בה תרנגולות מפני הקדשים, וכן לא יגדלו הכהנים תרנגולים בכל א"י מפני הטהרות, ואין הבית נחלט בה,
ואינו מטמא בנגעים, ואינה נעשית עיר הנדחת, ואינה מביאה עגלה ערופה לפי שלא נתחלקה לשבטים.
הרמב"ם פוסק כ"תנא קמא" בברייתא הראשונה שירושלים לא מטמאה בנגעים כי היא לא התחלקה לשבטים. וכן הרמב"ם פוסק כברייתא השלישית שלא משכירים בתים בירושלים - וכפי שהגמרא אמרה שהיא כדעת "תנא קמא" בברייתא הראשונה.
8.
הר המוריה הלכות בית הבחירה פרק ז הלכה יד:
ואין משכירין וכו'. מבואר מזה דשכר מטות נוטלים ודלא כר' אלעזר ב"ר צדוק ביומא י"ב א' ....
הוא מדגיש שהרמב"ם לא פוסק כדעת רבי אלעזר בר צדוק בברייתא השלישית אלא כדעת תנא קמא שם [שהיא דעת "תנא קמא" בברייתא הראשונה - כפי שהסברנו].
הרמב"ם פוסק כ"תנא קמא" בברייתא הראשונה לפי הכלל שהלכה היא כ"תנא קמא" נגד תנא יחיד שחולק עליו [רבי יהודה].
