הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"מאן תנא תמיד"; "מאן תנא סדר יומא"
יומא יד ע"ב
ומקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות. אלמא קטורת ברישא והדר נרות, ורמינהו: מי שזכה בדישון מזבח הפנימי, ומי שזכה במנורה, ומי שזכה בקטורת! - אמר רב הונא: מאן תנא תמיד - רבי שמעון איש המצפה הוא. - והא איפכא שמעינן ליה, דתנן: בא לו לקרן מזרחית צפונית - נותן מזרחה צפונה, מערבית דרומית - נותן מערבה דרומה, ותני עלה: רבי שמעון איש המצפה משנה בתמיד; מזרחית צפונית - נותן מזרחה צפונה, מערבית דרומית - נותן מערבה, ואחר כך נותן דרומה! - אלא אמר רבי יוחנן: מאן תנא סדר יומא - רבי שמעון איש המצפה הוא. ורמי סדר יומא אסדר יומא, דתנן: פייס השני - מי שוחט, מי זורק, מי מדשן מזבח הפנימי, ומי מדשן את המנורה, ומי מעלה אברים לכבש. פייס השלישי: חדשים לקטורת בואו והפיסו! - אמר אביי: לא קשיא: כאן - בהטבת שתי נרות, כאן - בהטבת חמש נרות. - למימרא דבקטורת מפסיק להו? והא אביי מסדר מערכה משמיה דגמרא, בדם התמיד מפסיק להו! אמרי: לא קשיא; ההיא - לאבא שאול, הא - לרבנן. דתניא: לא ייטיב את הנרות ואחר כך יקטיר, אלא יקטיר ואחר כך ייטיב. אבא שאול אומר:
1.
בגמרא:
ומקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות. אלמא קטורת ברישא והדר נרות, ורמינהו: מי שזכה בדישון מזבח הפנימי, ומי שזכה במנורה, ומי שזכה בקטורת! -
מבחינת התוכן מקשה הגמרא סתירה בין שתי משניות. משנתנו - שמשמע ממנה שסדר העבודה היא שקטורת קודמת לנרות [הטבת הנרות? הדלקת הנרות?] וממשנה במסכת תמיד משמע להיפך, שהנרות קודמות לקטורת.
2.
ויש לציין שהגמרא מוכיחה מה היה סדר העבודה מהעובדה שעניין מסויים מוזכר בכל משנה לפני או אחרי עניין אחר בסדר המשניות עצמם [כאילו שהכלל "אין מוקדם ומאוחר" תקף במשניות].
3.
אמר רב הונא: מאן תנא תמיד - רבי שמעון איש המצפה הוא. -
רבי שמעון איש המצפה חי בתקופת הבית השני בדור הראשון של התנאים. יש חוקרים שסוברים שמסכת תמיד היתה מהמשניות הקדומות שסודרו במשנה. כמו כן יש להדגיש שבמסכת מידות מוזכרות במפורש רק שתי מחלוקות [בפרק רביעי משנה א בין תנא קמא ורבי יהודה, ובפרק חמישי משנה ד מחלוקת בין רבי אליעזר בן יעקב ואבא שאול]. ראה בהקדמה של "שוטנשטיין" למסכת תמיד, ובעיקר בהערות 2-3. במסכתנו - מסכת יומא - יש משניות רבות שהן "מקבילות" לעניינים שבמסכת תמיד.
4.
רב הונא מיישב את הסתירה ואומר שהמשנה במסכת תמיד היא דעת יחיד - של רבי שמעון איש המצפה.
מהי כוונת רב הונא?
4.1
הסבר א: כוונתו היא, שאת אותה משנה ספציפית במסכת תמיד שנה רבי שמעון איש המצפה. ולפי זה אולי אפשר להרחיב יותר, ולומר, שהכוונה היא שלמרות שהמשנה במסכת תמיד אמנם נראית כ"סתם משנה" היא מוגדרת כדעת יחיד [למרות שרבי יהודה הנשיא לא הזכיר את שמו], ולכן לעתיד לבוא נפסוק כמו המשתמע מהמשנה בסוגייתנו [שהיא "סתם משנה" - שהלכה כמותה]!
4.2
הסבר ב: רבי שמעון איש המצפה היה בעל כל המשניות במסכת תמיד [ולכן ברור מדוע "רבי" לא הזכיר את שמו בכולן]. וכנראה שרב הונא ידע זאת ממסורת רבותיו.
5.
רש"י מסכת יומא דף יד עמוד ב: "מאן תנא תמיד רבי שמעון איש המצפה הוא - דשמעינן ליה בברייתא דאיירי בהלכות סדר התמיד."
מרש"י משמע כהסבר 1 לעיל.
6.
תוספות מסכת יומא דף יד עמוד ב:
"מאן תנא תמיד רבי שמעון איש המצפה היא - רב הונא קיבל דר"ש איש המצפה ורבנן פליגי בסדר העבודה אבל לא ידע היכי סבירא ליה."
גם מתוס' משמע לכאורה כנ"ל, אלא שהוא מוסיף שלרב הונא היתה מסורת [ובלשון תוס' - "קיבל"] שרבי שמעון איש המצפה היה בר מחלוקת של חכמים בעניינים של סדר העבודה בבית המקדש, אלא שרב הונא לא ידע על איזו משנה הוא חולק ואיזו משנה מבטאת את דעתו דווקא. ומכיוון שיש סתירה למשנתנו במסכת יומא לכן סביר להניח שאין סתירה בין משניות ששנו "חכמים" [או "סתם משנה"] ולכן מניח רב הונא שאותה משנה במסכת תמיד [שמובאת בסוגייתנו] שחולקת על משנתנו היא דעת רבי שמעון איש המצפה.
7.
חידושי הריטב"א מסכת יומא דף יד עמוד ב:
"מאן תנא תמיד רבי שמעון איש המצפה. פי' דשמעינן ליה דפליג בסדר התמיד, וכי היכי דפליג בחדא בהדיא, פליג נמי באידך, ומשנת מסכת תמיד נשנית לדעתו, ופרכינן והא איפכא שמעינן ליה, דפליג אסתמא דמסכת תמיד, ופרקינן אלא אמר רבי יוחנן מאן תנא משנת מסכת יומא דהכא, ר' שמעון איש המצפה.
מהריטב"א משמע כצירוף 1+2 לעיל. כלומר, אמנם יודעים על משנה אחת שהיא שיטת רבי שמעון איש המצפה ומתוך כך נלמד על הכלל, שכל משניות מסכת תמיד מבטאות את שיטתו.
8.
המשך הגמרא:
והא איפכא שמעינן ליה, דתנן: בא לו לקרן מזרחית צפונית - נותן מזרחה צפונה, מערבית דרומית - נותן מערבה דרומה, ותני עלה: רבי שמעון איש המצפה משנה בתמיד; מזרחית צפונית - נותן מזרחה צפונה, מערבית דרומית - נותן מערבה, ואחר כך נותן דרומה! -
הגמרא מקשה על תרוצו של רב הונא, שלא יתכן שמשניות מסכת תמיד הן שיטת רבי שמעון איש המצפה, שהרי מצינו ברייתא שבא מובאת דעת רבי שמעון איש המצפה שחולקת על משנה מפורשת במסכת תמיד. מקושיית הגמרא משמע מאד כהסבר 2 לעיל, שרב הונא טען בתחילה שכל מסכת תמיד היא שיטת רבי שמעון איש המצפה.
9.
המשך:
אלא אמר רבי יוחנן: מאן תנא סדר יומא - רבי שמעון איש המצפה הוא.
רבי יוחנן קובע מסקנה "הפוכה", שמסכת יומא - מסכתנו - היא משנתו של רבי שמעון איש המצפה, ולכן לפעמים יש בה משנה שחולקת על משנה במסכת תמיד.
10.
רש"י:
"מאן תנא סדר יומא - מאן תנא לסדר תמיד דהך מסכת דמיירי בסדר יום הכפורים, דפליג אמשניות דסדר התמיד - רבי שמעון איש המצפה הוא, דשמעינן ליה דפליג אסתמיה דתמיד."
משמע מרש"י שאין כוונת רבי יוחנן ללמדנו שכל מסכת יומא היא משנתו של רבי שמעון איש המצפה, אלא רק אותן משניות שקשורות לסדר העבודה, ורש"י מגביל יותר ואומר שהכוונה היא, שרק המשניות במסכת יומא - מסכתנו - שחולקות על משניות במסכת תמיד - הן אלה של רבי שמעון איש המצפה.
11.
חידושי הריטב"א מסכת יומא דף יד עמוד ב:
"מאן תנא תמיד רבי שמעון איש המצפה. פי' דשמעינן ליה דפליג בסדר התמיד, וכי היכי דפליג בחדא בהדיא, פליג נמי באידך, ומשנת מסכת תמיד נשנית לדעתו, ופרכינן והא איפכא שמעינן ליה, דפליג אסתמא דמסכת תמיד, ופרקינן אלא אמר רבי יוחנן מאן תנא משנת מסכת יומא דהכא, ר' שמעון איש המצפה."
מדבריו לא ברור האם כוונתו כרש"י או שמא כוונתו שרבי שמעון איש המצפה שנה את כל מסכת יומא.
12.
לאור כל הדברים הנ"ל משמע לכאורה שיש מחלוקת בין רב הונא לרבי יוחנן איזו מסכת מבטאת את משנתו של רבי שמעון איש המצפה. אבל לפי הפרשנים להלן משמע לא כך, אלא, שרב הונא מסכים בסופו של דבר לרבי יוחנן, אלא "כי כן דרך התלמוד". כנראה כוונתו לכך, שחכם מעלה השערה ואח"כ מתקן אותה לאור מימצא חדש שלא הכיר - ברייתא כזו.
13.
תוספות הרא"ש מסכת יומא דף יד עמוד ב:
מאן תנא תמיד ר' שמעון איש המצפה והא איפכא שמעינן ליה. תימה רב הונא מאי הוה ס"ד, וי"ל דרב הונא הוה ידע דר' שמעון איש המצפה איירי במילי דתמיד וכשהביאה בבית המדרש הקשו לו דאיפכא קאמר וכה"ג איכא בעירובין פ' חלון גבי מאן תנא אהלות ר' יוסי היא.
14.
תוספות ישנים מסכת יומא דף יד עמוד ב:
מאן תנא תמיד רבי שמעון כו' והא שמעינן ליה איפכא.
תימה דרב הונא מאי הוה סליק אדעתיה
ואומר ה"ר אלחנן כי כן דרך התלמוד
וכן מצינו בעירובין בריש פרק חלון (עירובין דף עט א) גבי מאן תנא אהלות ר' יוסי היא והיו יודעין דמיירי הני תנאי שהן מביאין בהך מילתא והיו סבורים שאמרו בע"א ממה שאמרו וכשנודעה הברייתא בבית המדרש הקשוה על דבריהם ותירצו אמוראים אחרים איפכא:
15.
לסיכום הנושא נראה להוסיף: המשניות של מסכת תמיד ושל מסכת יומא [בעיקר אלה שעוסקות בסדר העבודה בבית המקדש] הן משניות "היסטוריות" ועתיקות שאפילו בדור הראשון ובדור השני של האמוראים [רב הונא ורבי יוחנן] לא ידעו בוודאות מי אמר את אותן משניות, אבל כן ברור שרבי יהודה הנשיא "רק" העתיק אותן ולא קבע איזו תהיה "סתומה" ואיזו לא - דבר שהוא כן עשה בשאר משניות הש"ס.
