הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי / הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
יומא כב ע"ב
מובא בתלמוד הבבלי (יומא כב, ב):
"בן שנה שאול במלכו. אמר רב הונא: כבן שנה, שלא טעם טעם חטא. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: ואימא כבן שנה שמלוכלך בטיט ובצואה? אחויאו ליה לרב נחמן סיוטא בחלמיה. אמר: נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש. הדר חזא סיוטא בחלמיה. אמר: נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש מלך ישראל. אמר רב יהודה אמר שמואל: מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול - מפני שלא היה בו שום דופי".
התלמוד הבבלי מצייר את שאול כאדם מושלם מבחינה רוחנית – שעד שמלך היה צדיק גמור ללא חטא, וכמו כן לא היה בו דופי. מאמרים אלו אופייניים לתלמוד הבבלי שכן מלך מצויר בעיקר כאדם רוחני. שאול כמו שאנו רואים פה. דוד כמו שרואים מהגמרא בריש ברכות היה יושב ועוסק בתורה כל הלילה, ובר כוכבא לא יכול להיות שהוא משיח (סנהדרין צג, ב) כיוון שלא היה לו את הכישרון הרוחני לדון לפי חוש הריח – 'והריחו ביראת ה''.
לעומת הצגה זו אנו רואים דברים הפוכים לגמרי בתלמוד הירושלמי.
על הפסוק בין שנה שאול במלכו דורש הירושלמי דרשה הפוכה לגמרי – עוונותיו נמחלו ועתה הוא כמו תינוק בן שנה (בכורים ג, ג). לפי דרשה זו אכן היו לשאול עבירות עוד קודם מלכותו. בנוסף התלמוד הירושלמי (סוטה א, ח ) מדגיש אצל שאול דווקא את הצדדים המעשיים ולא את הצדדים הרוחניים. בצדדים החיצוניים שאול היה גבוה מכול העם.
בנושא דוד המלך. במקבילה (ברכות א, א) כתוב שדוד היה מעורר את חבירי תורה, כלומר את ראשי הישיבות. תפקידו של המלך הוא לא עיסוק אינטנסיבי בתורה, אלא הנעת אלו המופקדים על תורה וחינוך בישראל (כשרון מעשי).
בנושא בר כוכבא הרי לפי התלמוד הירושלמי (תענית ד, ה) – דעתו של רבי עקיבא בר כוכבא איש המעשה הוא אכן משיח. כאשר מחפשים מלך ומנהיג, מחפשים אצלו בראש ובראשונה את הצדדים המעשיים.
