הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הוכחה מדברי תנא חשובים מהוכחה מדברי אמורא
יומא יט ע"א-ע"ב
ואמרו לו אישי כהן גדול וכו', לימא תהוי תיובתא דרב הונא בריה דרב יהושע. דאמר רב הונא בריה דרב יהושע: הני כהני - שלוחי דרחמנא נינהו. דאי אמרת שלוחי דידן נינהו -
מי איכא מידי דאנן לא מצינן למעבד ושלוחי דידן מצו עבדי? -
הכי קאמרי ליה: משביעין אנו עליך על דעתינו ועל דעת בית דין.
1.
תוספות מסכת יומא דף יט עמוד ב:
מי איכא מידי דאנן לא מצינן למעבד כו' - תימה דבפרק אין בין המודר (נדרים דף לה:) מיבעיא לן הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו או שלוחי דידן נינהו וקאמר ת"ש ת"ש טובא התם ולבסוף לא איפשיטא
ואמאי לא פשיט לה מדרב הונא בריה דרב יהושע דהכא
תוס' מביא סוגיה במסכת נדרים שהגמרא דנה ממש בשאלה שעליה מדבר רב הונא בריה דרב יהושע בסוגייתנו. הגמרא שם מנסה לפשוט את השאלה אם כהנים בעבודתם הם שליחי ישראל או שליחי הקב"ה, ומנסה לפשוט את הבעיה ממקורות תנאיים שונים [שכל אחד מהם מובא עם פתיחה של "תא שמע". [וקשה קצת על תוס' כי שם הגמרא מביאה משנה אחת עם פתיחה של "תא שמע" ואחר כך מנסה לפשוט ממשנה נוספת וללא "קידומת" של "תא שמע" אלא פותחת רק ב"תנן". אמנם אין בכך לפגום בעצם שאלת תוס'], ומדוע הגמרא שם לא הביאה את דברי רב הונא בריה דרב יהושע שקבע במפורש שכהנים הם שלוחי הקב"ה [="רחמנא"]!
2.
המשך דברי תוס':
י"ל דלא בעי למיפשט מדברי אמוראים אלא ממתני' וברייתא
עונה תוס', שהגמרא במסכת נדרים רוצה לפשוט את הספק דווקא מדברי תנאים [במשנה או בברייתא] ולא מדברי אמוראים. תוס' לא מנמק את תשובתו!
3.
ונראה להסביר:
3.1
הגמרא שם במסכת נדרים לא הוכיחה מדברי רב הונא בריה דרב יהושע מפני שיתכן שמי שהציג את ה"איבעיא להו" חולק על רב הונא בריה דרב יהושע. שהרי פעמים רבות בש"ס נקבע שאין להקשות מאמורא על אמורא אחר, ובאותה מידה יש לומר שגם אין להוכיח מדברי אמורא אחד על דברי/שאלת אמורא אחר.
3.2
לכאורה ניתן לענות על שאלת תוס', שהגמרא שם במסכת נדרים לא הכירה את דברי רב הונא בריה דרב יהושע!
"רב הונא בריה דרב יהושע" – חבר של רב פפא. ותלמיד של אביי ורבא. למעשה הוא חי בדור [החמישי] שלפני חתימת התלמוד על ידי רב אשי ורבינא. ויתכן שהבעיה שהוצגה במסכת נדרים היתה קדומה יותר. הבעיה שם לא הוצגה על ידי אמורא מסויים והיא מוגדרת כשאלה של ה"סתמא דגמרא", ויתכן ש"סתמא" זאת היתה מדורות קדומים של האמוראים.
3.3
בכל אופן תוס' לא סובר כך, אולי הוא סובר דווקא ש"שסתמא דגמרא" זו נכתבה דווקא בסוף תקופת האמוראים או אף מאוחר יותר [באופן כללי - זו מחלוקת חוקרי התלמוד!]
4.
המשך דברי תוס':
וכי האי גוונא צ"ל אהא דמיבעיא לן בפ"ק דב"מ דף יז: ושם) ובפ' הכותב (כתובות דף פט:) אי אלמנה מן האירוסין אית לה כתובה ולא איפשיטא אף על גב דבכמה דוכתי בש"ס משמע בפרק נערה (שם כתובות דף מד. ושם) ובפרק האומר (קדושין דף סה. ושם) דאית לה כתובה כמו שהוכיח שם ר"י אלא לא בעי למיפשט אלא ממתני' וברייתא
תוס' מביא דוגמא נוספת בש"ס לעיקרון שהגמרא רוצה לפשוט מדברי תנאים ולא מדברי אמוראים. וגם שם הוא אומר:
5.
תוספות מסכת בבא מציעא דף יז עמוד ב:
וכאן אינו רוצה להוכיח אלא מן ברייתא או מן משנה ולא מן מימראות האמוראים
6.
המשך דברי תוס':
ולי נראה דלעולם פשיטא ליה מדרב הונא בריה דרב יהושע דשלוחי דרחמנא נינהו דאי ס"ד שלוחי דידן דווקא נינהו ולא שלוחי דרחמנא כלל מי איכא מידי כו' והתם מיבעיא ליה אי שלוחי דידן קצת דהוו להו שלוחי דרחמנא ושלוחי דידן או שלוחי דרחמנא דווקא והא לא מצי למיפשט מדרב הונא דאפילו אי שלוחי דידן נמי הוו מקרבי אף על גב דאנן לא מצינן למיעבד כיון דאף שלוחי דרחמנא נינהו ומילתא דרב הונא בריה דרב יהושע דאמר [לאו] שלוחי דידן נינהו לא נפקא מיניה מידי לענין מודר הנאה דבין אי שלוחי דידן דווקא נינהו בין אי שלוחי דרחמנא נמי נינהו אסור במודר הנאה דקא מהני ליה אלא נראה דנפקא מינה אי אמר בעל הקרבן לא בעינא דלקרביה [כהן] שבאותו משמר אלא כהן אחר אי אמרינן שלוחי דידן דווקא הא אמר לא בעינא ולא נקריב ליה כהן שבאותו משמר בעל כרחו ואי אמרינן שלוחי דרחמנא נינהו נהי נמי דמפרשינן אף שלוחי דרחמנא נינהו עיקרם שלוחי דרחמנא נינהו ולאו כל כמיניה לעכב על ידם שלא יקריבוהו כהני משמר.
תוס' [בסוגייתנו] מיישב את השאלה באופן אחר לגמרי, שהבעיא שם בגמרא לא לגמרי זהה לדין של רב הונא בריה דרב יהושע [וגם בדוגמא שהביא בדבריו ממסכת בבא מציעא הוא אומר שם הסבר אחר: "אי נמי הכי קבעי באלמנה מן האירוסין דלא תגבי בעדי..."]
7.
ולא ברור האם תוס' בהסברו השני [בשתי הסוגיות] חולק על ההסבר הראשון וסובר שכן ניתן לפשוט בעיא בגמרא מתוך דברי אמורא ולא רק מתוך דברי תנאים.
8.
תוספת הסבר:
על קושיית תוס' ניתן לענות בפשטות. דברי רב הונא בריה דרב יהושע באו באמת כדי לפתור את ה"איבעיא" במסכת נדרים. ורב הונא בריה דרב יהושע פותר אותה לא על ידי הסתמכות על מקורות תנאיים אלא מכח סברא שיש לה תוקף [הסבר זה מתאים לעובדה שרב הונא בריה דרב יהושע חי בסוף תקופת האמוראים]. ותוס' כנראה סובר ש"עורך הגמרא" ידע כבר את דברי רב הונא בריה דרב יהושע ויכול היה לשבצם שם במסכת נדרים, ומכיוון שלא שיבצם כנראה שהיתה לו סיבה לכך - וכאן באים שני הסברי התוס'.
