דאי צדוקי הוא – ליפרוש
יומא יט ע"א
"מטרחינן ליה טפי, דאי צדוקי הוא – ליפרוש".
פירש רש"י: "מטרחינן ליה מדעת, דאי צדוקי הוא ואינו ירא שמים לקבל עליו טורח המקדש - ליפרוש מן הכהונה גדולה ולא יקבלנה מתחילה וטוב לנו".
וקשה, מה ענין היותו צדוקי לבין יראת שמים? הלא הצדוקים מקבלים עליהם את התורה שבכתב, אלא שחלוקים הם על אמונת קבלת התורה שבעל פה. ולמה לא יהא ירא שמים צדוקי, או גם מי שאינו צדוקי אך אינו ירא שמים כדבעי?
אלא שאמנם חזקת הצדוקים שאינם יראי שמים. כי כפי שהאריך לבאר בספר הכוזרי (מאמר ג, לה) קבלת תורה שבעל פה הכרחית היא, כי בלעדיה לא ניתן כלל להבין ולפרש את התורה שבכתב. ומשום כך כפירת הצדוקים והקראים אינה אלא מתוך שמתגאים הם בעיניהם להתגדל על פני החכמים, ואינם מתכנעים לקבל עליהם את עול דבריהם. ומשום כך גם מתחכמים הם לפרש את המקראות כפי שרירות לבבם.
ואם יפרוש כהן שאינו צדוקי אך גם אינו ירא שמים דיו – אדרבה, טוב לנו שיפרוש גם הוא.
