סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"מתקיף"; "מסייע"; סדר הדורות

יומא כב ע"ב


ואם היו שניהן שוין הממונה אומר להם הצביעו וכו'. תנא: הוציאו אצבעותיכם למנין. ונימנינהו לדידהו! - מסייע ליה לרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה, דכתיב +שמואל א' יא+ ויפקדם בבזק. - 
מתקיף לה רב אשי: ממאי דהאי בזק לישנא דמיבזק הוא? ודילמא שמא דמתא הוא, כדכתיב +שופטים א+ וימצאו אדני בזק? - 
אלא מהכא, +שמואל א' טו+ וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים. 
אמר רבי אלעזר: כל המונה את ישראל עובר בלאו, שנאמר +הושע ב+ והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד. 
רב נחמן בר יצחק אמר עובר בשני לאוין שנאמר לא ימד ולא יספר. 
אמר רבי שמואל בר נחמני, רבי יונתן רמי: כתיב: והיה מספר בני ישראל כחול הים וכתיב אשר לא ימד ולא יספר! לא קשיא: כאן - בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן - בזמן שאין עושין רצונו של מקום. 
רבי אמר משום אבא יוסי בן דוסתאי: לא קשיא; כאן - בידי אדם, כאן - בידי שמים. 
אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל: כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור - מתעשר. מעיקרא כתיב ויפקדם בבזק ולבסוף כתיב ויפקדם בטלאים. - ודילמא מדידהו? - אם כן מאי רבותא דמילתא? 

מבנה הסוגיה:

1.

ואם היו שניהן שוין הממונה אומר להם הצביעו וכו'. תנא: הוציאו אצבעותיכם למנין. ונימנינהו לדידהו! - מסייע ליה לרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה, דכתיב +שמואל א' יא+ ויפקדם בבזק. -

רבי יצחק מביא מקור לאיסור למנות את ישראל מפסוק בשמואל שממנו משמע שניתן לספור על ידי שברי חרס.
במשנתנו מתוארת צורת ספירה של הכהנים על ידי מניין האצבעות ומתאים לדין של רבי יצחק שאסור למנות את ישראל שלמד זאת מהפסוק.

2.
ההקדמה של "מסייע ליה לרבי יצחק" קצת קשה, שהרי להיפך, הפסוק הוא ההוכחה והמקור לדין שהמשנה מבוססת עליו. אלא, יש לומר, שהגמרא סוברת שרב יצחק פירש כך את הפסוק בגלל דין משנתנו. וראה בפרשנים שדנים מדוע במשנתנו מנו על ידי אצבעות ולא על ידי שברי חרס כמשתמע מהפסוק.

3.

מתקיף לה רב אשי: ממאי דהאי בזק לישנא דמיבזק הוא? ודילמא שמא דמתא הוא, כדכתיב +שופטים א+ וימצאו אדני בזק? -

רק אשי מקשה על רבי יצחק שאין הוכחה מאותו פסוק לאופן הספירה, אלא בא לומר את שם המקום. מסוגייתנו משמע שהביטוי "מתקיף" מתאים גם לקושיה שתוכנה הוא ביטול הכרח פרשני לפסוק מסויים. רב אשי משתמש בביטוי "ודילמא...", כלומר הוא טוען שאין הכרח שכוונת הפסוק לשברי חרס. יוצא לפי זה שכל קושיית ה"מתקיף" היא קצת "חלשה"!

4.
ויש לשאול: בפשטות רבי יצחק היה אמורא עד הדור השלישי של האמוראים וקצת קשה שה"מתקיף" בא מרב אשי - סוף תקופת האמוראים. אם נאמר שמדובר ברב אשי הקדמון שחי בדור שלפני אביי הרי ששאלתנו מיושבת, כי רב אשי הקדמון ורבי יצחק כנראה חיו באותו דור.

5.

אלא מהכא, +שמואל א' טו+ וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים.

הגמרא מוצאת מקור אחר לאיסור ספירת בני ישראל בדרך רגילה ובאיזה אופן כן מותר למנות את בני ישראל [או את הכהנים] - על ידי הטלאים. מי אומר זאת? אולי רב אשי עצמו - אחרי שדחה את הוכחת רבי יצחק - מביא מקור חילופי.

6.
אפשר לומר ששני הפסוקים לעיל לא הוכיחו שיש איסור למנות, אלא ניסו להוכיח כיצד מנו בפועל, ומתוך שכך מנו אותם ניתן ללמוד בעקיפין שאסור למנות על ידי ספירת גולגלות.

7.

אמר רבי אלעזר: כל המונה את ישראל עובר בלאו, שנאמר +הושע ב+ והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד.
רב נחמן בר יצחק אמר עובר בשני לאוין שנאמר לא ימד ולא יספר.

רבי אלעזר ורב נחמן בר יצחק מדברים על האיסור עצמו ואינם מזכירים כלל כיצד כן מותר לספור!

8.

אמר רבי שמואל בר נחמני, רבי יונתן רמי: כתיב: והיה מספר בני ישראל כחול הים וכתיב אשר לא ימד ולא יספר! לא קשיא: כאן - בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן - בזמן שאין עושין רצונו של מקום.
רבי אמר משום אבא יוסי בן דוסתאי: לא קשיא; כאן - בידי אדם, כאן - בידי שמים.

החכמים לעיל כנראה חולקים על רבי אלעזר ועל רב נחמן בר יצחק ומסבירים את הפסוק שלא בהקשר לאיסור ספירה. החכמים שמוזכרים כאן הם "רבי יונתן" ו"רבי" והם מוקדמים יותר מרבי אלעזר ומרב נחמן בר יצחק מבחינת "סדר הדורות". הגמרא מביאה אותם אחריהם כנראה כדי להחליט שאין פירוש הפסוקים כרבי אלעזר ורב נחמן בר יצחק.

9.

אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל: כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור - מתעשר. מעיקרא כתיב ויפקדם בבזק ולבסוף כתיב ויפקדם בטלאים. - ודילמא מדידהו? - אם כן מאי רבותא דמילתא?

מהמימרא הנ"ל נראה ששמואל מפרש את הספירה בטלאים כמצביע על עושר והוא לא מתייחס לאיסור הספירה. אבל לא כך, שהרי הוא משווה את הטלאים ל"בזק" ולא יתכן לפיו ש"בזק" הוא שם מקום אלא בהכרח מדובר ב"בזק" - שברי חרס, ויוצא אפוא שמנו את בני ישראל גם בשברי חרס ואחר כך מנאם בטלאים. במילים אחרות, יוצא ששמואל מקבל גם את דברי רבי יצחק וגם את דברי רב אשי! וקשה מאד, הרי שמואל קדם להם.
אלא כנראה הגמרא מביאה את דברי שמואל בסוף הסוגיה כדי ללמדנו שכך המסקנה שיש למנות בטלאים או ליתר דיוק: שאסור למנות גולגלות וזה נלמד מהפסוק של טלאים!

10.
וכך באמת פוסק הרמב"ם:
רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק ד הלכה ד:

ולמה מונה המניין שהסכימו עליו על האצבעות שהוציאו ולא היה מונה על האנשים עצמן לפי שאסור למנות ישראל אלא על ידי דבר אחר שנאמר ויפקדם בטלאים.

11.
הר המוריה הלכות תמידין ומוספין פרק ד הלכה ד:

[ד] ויפקדם בטלאים. כ"ה שם ביומא כ"ב ב' והא דלא מייתי הש"ס מתורה גופיה דכתיב ונתנו איש כופר נפשו לה' וגו' משום די"ל דהתם מצוה לשעה וכמו שטעה דוד המלך ע"ה באמת בזה וכמש"כ שם הרמב"ן בתורה יעו"ש היטיב והא דלא מייתי מדהע"ה שנענשו בזה י"ל דהתם לאו צורך מצוה הוי משא"כ במקום צורך סד"א דמותר למנות קמ"ל משאול דאפ"ה אסור א"נ דלהכי אייתי משאול משום דהוא קדים. וק"ל ופשוט.
והא דלא מייתי רבינו משום דכתיב ויפקדם בבזק משום דיש להשיב דילמא בזק שם מתא כמה דמתקיף לה רב אשי אף דלפי האמת גם בזק הוא לישנא דמיבזק כמה דאמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל יעו"ש היטיב וכ"ז פשוט. ועיי"ש בחי' אגדות רש"א.

דבריו מתאימים לדברינו לעיל, אלא שנראה, שהוא סובר שמדובר ברב אשי עורך הגמרא, ולכן עיקר הסברו מבוסס על דחייתו של רב אשי את פירושו של רבי יצחק. 

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר