הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"גמירי" - הלכה למשה מסיני

יומא לב ע"א

מאי טעמא? - אמר רב חסדא: גמירי, חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום, ואי כסדרן - לא משכחת להו אלא שלש טבילות וששה קידושין.
תניא, אמר רבי יהודה: מנין לחמש טבילות ועשרה קידושין שטובל כהן גדול ומקדש בו ביום - תלמוד לומר ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד... ורחץ בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו ויצא ועשה, הא למדת: שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה.
אמר רבי: מנין לחמש טבילות ועשרה קידושין שטובל כהן גדול ומקדש בו ביום - שנאמר +ויקרא טז+ כתנת בד קדש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יחגר ובמצנפת בד יצנף בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם, הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה - טעון טבילה, ואומר בגדי קדש הם - הוקשו כל הבגדים כולן זה לזה. וחמש עבודות הן: תמיד של שחר בבגדי זהב, עבודת היום בבגדי לבן, אילו ואיל העם בבגדי זהב, כף ומחתה בבגדי לבן, תמיד של בין הערבים בבגדי זהב. ומנין שכל טבילה וטבילה צריכה שני קידושין - תלמוד לומר ופשט ורחץ ורחץ ולבש.

1.
שואלים הפרשנים מדוע צריך כמה סוגי מקורות לדין שכהן גדול ביום הכיפורים צריך חמש טבילות ועשר קידושים [קידוש - רחיצת ידיים ורגלים בכיור ולא במקווה].
מדוע צריך גם "גמירי" = הלכה למשה מסיני, וגם נלמד מפסוקים בתורה.

2.
תוספות מסכת יומא דף לב עמוד א:

גמירי חמש טבילות וכו' - תימה לי אי הלכתא קרא למה לי לקמן
וי"ל אי לאו קרא הוה אמינא חמש טבילות יטבול אפילו בזה אחר זה כולם ביחד להכי אצטריך קרא דכשהוא משנה מעבודה לעבודה עביד להו ואי לאו הלכתא הוה אמינא אינו משנה מעבודה לעבודה אלא ג' פעמים דהוו להו ג' טבילות ותו לא.

תוס' שואל מה ששאלנו למעלה.
הוא עונה שלמעשה צריך גם את "גמירי" [ה"הלכה למשה מסיני"] וגם את המקור מהפסוקים, ולמעשה שני המקורות משלימים זה את זה ואין כאן ממש כפילות מלאה.

3.
וראה ב"מתיבתא", הערה יח, שמביא כמה הסברים לאופן ההשלמה בין שני המקורות.

4.
וראה שם בשם המהר"צ חיות שכן דרך הגמרא לחקור אחר ראיות מהמקרא אף שהם הלכות מקובלות. ובשם הנימוקי יוסף שכל דבר שברור בעינינו ויודעים שהוא אמת הרשות לדון ולסמוך ולהביא ראיות ככל האפשר.

5.
אלא שקשה מאד, שהרי מצינו כמה פעמים בש"ס שמביאים גם מקור מסברא וגם מקור מפסוק והגמרא שואלת "למה לי קרא"! וגם שם מסבירים הפרשנים כמה פעמים שהפסוק והסברא משלימים זה את זה, ולפעמים אף אומרים שמהפסוק לומדים את הסברא.

ונראה לחדש: ה"הלכה למשה מסיני" היא זו שנתנה לחכמים את הזכות לדרוש את הפסוקים באופן שיתאים למסגרת ה"הלכה למשה מסיני".

6.
וראה זה פלא, את ה"גמירי" בסוגייתנו אומר רב חסדא, וקשה, היכן כל התנאים, הרי ברור שדין של "גמירי" והלכה למשה מסיני עבר מדור לדור [מהר סיני], ומדוע נפקדו כל התנאים ממסירת הלכה זו?

7.
לכן נראה לומר שרב חסדא מתכוון לומר שבגלל ה"גמירי" התנאים דרשו את הפסוקים כפי שדרשו. כלומר, לכל אחד מהתנאים היתה מסורת שונה אודות ההלכה למשה מסיני. וגם אם נאמר כמי שסוברים שאין מחלוקת בדינים של "הלכה למשה מסיני" הרי שקביעה זו נכונה רק בהלכות ברורות שאינן קשורות לפרשנות פסוקים, אבל בהלכות למשה מסיני שקובעות כיצד לפרש פסוקים הרי שבאלה תיתכנה מחלוקת - כבסוגייתנו.

8.
למשמעות הביטוי "גמירי" בצרוף "גמרא" או ללא צירוף, ראה אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, [הלכה למשה מסיני] טור שפד :

"גמירי" כתבו ראשונים שמשמעו הלכה למשה מסיני. כמו שאמרו: גמירי חמש טבילות ועשרה קידושין טובל ומקדש כהן גדול ביום הכפורים, ופירשו ראשונים היינו הלכה למשה מסיני,
וכן: גמירי שתי סמיכות בקרבנות צבור, ופירשו ראשונים: מסיני,
וכן "הלכתא גמירי לה" מובנו הלכה למשה מסיני.
וכן "גמרא גמירי לה" הוא הלכה למשה מסיני, או "גמרא" בלבד.

הערה: הוא מביא את סוגייתנו לצורך דוגמא שפרוש הביטוי "גמירי" הוא הלכה למשה מסיני.

9.
וראה מה שהרחבנו על מסכת זבחים דף יח ועל מסכת מנחות דף צב.