מכאן הכל התחיל

בין הדף היומי ופרשת השבוע - פרשת ויגש תשע"ד / אריאל תמיר

יומא כד ע"א

גם השבוע נמצאנו מוקפים בסוגיות הדנות בעניינים הקשורים לחנוכה, החל בו.

החל מסוגיית הגמרא בדף כד (וסימנך כד – במסכת יומא כאותו כד שהספיק ליום אחד) בה דנה הגמרא בעבודות המותרות בזר. בעניין זה מביאה הגמרא את מחלוקתם של רב ולוי מהם העב' הפוסלות בזר. בין היתר מובא לשיטתו של רב, הפסוק "וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת-כְּהֻנַּתְכֶם וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת". (במדבר יח)

מפסוק זה ובפרט מהמילה 'מתנה' לומד לוי שרק עבודות של נתינה (על המזבח, על השולחן וכו') פסולות בזר ולכן חולק על רב לגבי העבודה של תרומת הדשן שהינה עבודת סילוק (הדשן) ולא עבודת מתנה והיא כשירה בזר. כתוצאה מבררת הגמרא לשיטת רב מדוע ישנן מספר עבודות שלא נמנו ברשימה על אף שהינן פעולות נתינה ולא סילוק. אחת מהעבודות היא עבודת הדלקת המנורה. וכך שונה הגמרא בדף כד: "זר שסידר את המנורה ליחייב? (מדוע סידור המנורה כשר בזר?) - איכא נתינת פתילה (מתרצת הגמרא שיש פעולה ממשיכה וסידור המנורה אינו מסיים את פעולת ההדלקה וזר חייב רק על פעולה שהיא טוטאלית ואין לה פעולה משלימה) נתן פתילה ליחייב? – (שואלת הגמרא א"כ נותן הפתילה יתחייב, אם הוא זר ומדוע נתינת הפתילה לא נמנתה עם העבודות הפסולות בזר?) - איכא נתינת שמן. (מתרצת הגמרא כמו מקודם פעולת נתינת השמן ממשיכה את נתינת הפתילה) - נתן שמן ליחייב?- איכא הדלקה? הדליק ליחייב? הדלקה לאו עבודה היא". ומסביר רש"י מכיוון שצריך שתהא השלהבת עולה מאליה אין במעשה ההדלקה בכדי להיחשב עבודה.

מצאנו איפוא שהדלקה כשירה בזר וכך גם פסק הרמב"ם. יש שרצו לבאר לפי"ז את לשון הנוסח בתפילת 'ועל הניסים' – "והדליקו.. בחצרות קודשיך". מאימתי מדליקים בחצר? – אלא שבהיכל הכל היה טמא אז הדליקו בחוץ. ומניין שניתן להדליק בחוץ? אלא שהיות וראינו עפ"י הגמרא כאן שהדלקה כשירה בזר, ואיך ייכנס זר להיכל? אלא מכאן שניתן להדליק בחצר ע"י זר.

עוד מצאנו עניין החנוכה בגמרא בדף כ"ט – הדף של שבת ויגש, היוצאת בשנים מסויימות כשבת חנוכה וכך כתוב בגמרא:

"א"ר אסי למה נמשלה אסתר לשחר לומר לך מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים והא איכא חנוכה (והלא חנוכה הוא נס מאוחר יותר?) ניתנה לכתוב קא אמרינן (הגמרא מונה נסים כאלו שנכתבו בכתובים ואסתר היא אכן הנס האחרון שתועד בכתובים ולכן רק אותו הזכירה הגמ' כנס אחרון)"

מסביר על כך ר' יצחק הוטנר בספרו פחד יצחק מאמר א' שעניין זה ש"לא ניתן להיכתב" שייך בדווקא לנס חנוכה מסירות נפשם של החשמונאים היה על יחוד ישראל בעמים המוצא את ביטויו בתורה. שלילת הכתב לתורה שבע"פ היא חלק מייחוד זה. וכמאמר חז"ל שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על דברי תורה שבעל פה שנאמר: "כי על פי הדברים האלה כרתי עמך ברית" היינו ששלילת כתיבת התורה שבע"פ היא חלק מהברית, וזאת הסיבה שגם במשנה לא נשנו ענייני חנוכה כי גם התורה שבע"פ משאירה עדיין מקומות חסרים על דרך חיסורי מיחסרא. ובכדי שתסתלק לגמרי יון מלהחשיך עיניהם של ישראל על ידי תרגום דברים שבע"פ כעין שעשתה על בכתב לכן לא כתבו את ענייני חנוכה וזה חלק מהנס עצמו.

פטור בלא כלום א"א ונייחד משהו גם לפרה"ש מתאים גם לויחי. למדנו השבוע בדף כח: "א"ר חמא בר' חנינא מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם היו במצרים ישיבה עמהם שנאמר לך ואספת את זקני ישראל. היו במדבר ישיבה עמהם שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר ואברהם זקן בא בימים. יצחק אבינו זקן יושב בישיבה היה שנאמר ויהי כי זקן יצחק. יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר ועיני ישראל כבדו מזוקן. והיכן התחילה ישיבה זו?

למדנו בפרשת ויגש: " וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן" (בראשית מו, כח)

מסביר רש"י בשם המדרש על הפסוק ד"ה לפניו: לפניו - .....ומדרש אגדה להורות לפניו לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה:

נמצאנו למדים שלפני שמעתיקים מקום מושב יש לוודא ולקן קיומו של בית תלמוד/ישיבה. ואולי זאת הסגולה לדברי הגמרא "מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה. כזאת מודעות כשל אבותינו לא לבטל הישיבה, בית התלמוד והתורה גם בנסיבות מעבר דירה ועוד לארץ אחרת על כל הקשיים הכרוכים בכך, המנטאליים, הפיזיים והלוגיסטיים ועוד לדאוג לכך כצורך ראשון, זאת שעמדה להם ש'לא פרשה ישיבה מהם' והיא אולי שעמדה לאבותינו ולנו ולואי שנזכה. אכי"ר.