הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

יומא סב ע"א-ע"ב

המשנה בתחילת פרק ו במסכת יומא (יומא סב, א) מביאה:
"שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שניהן שוין במראה ובקומה ובדמים ובלקיחתן כאחד. ואף על פי שאין שוין – כשרין". משמע מהמשנה שלכתחילה השעירין צריכין להיות שווים, אולם בדיעבד אין הדברים מעכבים.

התלמוד הבבלי ישר בעמוד הבא (סב, ב) מסביר את מקור הדברים:
גמרא. תנו רבנן: +ויקרא טז+ יקח שני שעירי עזים - מיעוט שעירי – שנים, מה תלמוד לומר שני - שיהיו שניהן שוים. מניין אף על פי שאין שניהן שוין כשירין - תלמוד לומר: שעיר שעיר ריבה.

התלמוד הירושלמי (יומא ו, א) במקבילה מעלה שאלה מעניינת שאינה מופיע בתלמוד הבבלי. "משובח בגופו, משובח במראהו מי קודם?".
פירוש השאלה הוא האם עדיף להשיג שעירים יותר מלאים או יותר יפים. במילים אחרות מה חשוב יותר הצד הפנימי או הצד החיצוני. והתלמוד הירושלמי מגיע למסקנה שמשובח בגופו עדיף כלומר הצד הפנימי גובר על הצד החיצוני.
ואכן הירושלמי לשיטתו (הפנה לדברים הרב יישכר תמר בספרו המלא והגדוש - עלי תמר, שהצד הפנימי גובר על הצד החיצוני מעדיף להקדים ולברך על פרוסה של חיטים – לחם איכותי יותר, מאשר על שלמה של שעורים, שהיא לחם באיכות ירודה יותר. העובדה שפת השעורים שלמה – יפה יותר מבחינה חיצונית אין לה כול משמעות (בשבוע הבא אי"ה בלא נדר נעלה רעיון נוסף השייך לנקודה הזו).