הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"רשב"י" - משמעותו; יחיד ורבים

יומא נט ע"א

שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון. דאמר קרא +ויקרא ד+ ואת כל דם הפר ישפך, וכי נפיק - בההוא פגע ברישא. ושל מזבח החיצון היה שופך על יסוד דרומית. תנו רבנן: +ויקרא ד+ יסוד המזבח - זה יסוד דרומית. אתה אומר יסוד דרומית, או אינו אלא יסוד מערבית? אמרת: ילמד ירידתו מן הכבש ליציאתו מן ההיכל, מה יציאתו מן ההיכל - בסמוך לו, ואי זה - זה יסוד מערבי, אף ירידתו מן הכבש בסמוך לו, ואי זה - זה יסוד דרומי.
תניא, רבי ישמעאל אומר: זה וזה יסוד מערבי.
רבי שמעון בן יוחאי אומר: זה וזה יסוד דרומי.
בשלמא רבי ישמעאל קסבר: ילמד סתום ממפורש,
אלא רבי שמעון בן יוחאי מאי טעמא?
אמר רב אשי: קסבר פתחא בדרום קאי.
תנא דבי רבי ישמעאל בדבי רבי שמעון בן יוחאי: זה וזה יסוד דרומית.
וסימניך: משכוה גברי לגברא.

הסבר:

שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון. דאמר קרא +ויקרא ד+ ואת כל דם הפר ישפך, וכי נפיק - בההוא פגע ברישא.
ושל מזבח החיצון היה שופך על יסוד דרומית.
תנו רבנן: +ויקרא ד+ יסוד המזבח - זה יסוד דרומית. אתה אומר יסוד דרומית, או אינו אלא יסוד מערבית? אמרת: ילמד ירידתו מן הכבש ליציאתו מן ההיכל, מה יציאתו מן ההיכל - בסמוך לו, ואי זה - זה יסוד מערבי, אף ירידתו מן הכבש בסמוך לו, ואי זה - זה יסוד דרומי.

1.
הברייתא הנ"ל כפשט משנתנו.

2.
והגמרא תביא ברייתא שיש בזה מחלוקת תנאים לגבי מקום שפיכת דם החטאות הפנימיות והחיצוניות :

תניא, רבי ישמעאל אומר: זה וזה יסוד מערבי.

רבי שמעון בן יוחאי אומר: זה וזה יסוד דרומי.

רבי ישמעאל ורבי שמעון בן יוחאי חלוקים לגמרי.

בשלמא רבי ישמעאל קסבר: ילמד סתום ממפורש,
אלא רבי שמעון בן יוחאי מאי טעמא?
אמר רב אשי: קסבר פתחא בדרום קאי.
תנא דבי רבי ישמעאל בדבי רבי שמעון בן יוחאי: זה וזה יסוד דרומית.
וסימניך: משכוה גברי לגברא.

["סימן" - הביטוי "וסימניך" כאן הוא מיוחד]

3.
ראה מה שכתבתי על הסוגיה המקבילה:
הסוגיה שם דומה לסוגייתנו עם קטע קישור משתנה:

זבחים דף נג

בגמרא:

תניא, רבי ישמעאל אומר: זה וזה יסוד מערבי; רבי שמעון בן יוחאי אומר: זה וזה יסוד דרומי.
בשלמא למאן דאמר יסוד מערבי, קסבר: ילמד סתום מן המפורש, אלא למאן דאמר יסוד דרומי, מאי טעמא?
א"ר אסי, קסבר האי תנא: כוליה מזבח בצפון קאי. ל"א: כוליה פתח בדרום קאי.

תלמוד בבלי מסכת זבחים דף נג עמוד ב

תנא דבי ר' ישמעאל כרבי שמעון בן יוחי אומרים: זה וזה יסוד מערבי, וסימניך: משכו גברי לגברא.

רבי ישמעאל טוען שבין שיירי הדם של חטאות פנימיות ובין שיירי הדם של חטאות חיצוניות נשפכים על היסוד המערבי. ורבי שמעון סובר שבשניהם שופכים על יסוד דרומי.
אחר כך הגמרא מביאה "תנא דבי רבי ישמעאל" שגורסים בדברי רשב"י: זה וזה יסוד מערבי", כלומר שרשב"י מודה לרבי ישמעאל ואין מחלוקת. מדברי הגמרא : "וסימניך משכו גברי לגברא" משמע שחכמי "תנא דבי רבי ישמעאל" משכו את רשב"י, כי הם היו המרובים ושכנעו אותו לחזור בו [רש"י].
ויש על כך דיון מעניין מאד בתוס' ובשאר הראשונים [ראה ב"מתיבתא", הערה ג; "ילקוט ביאורים", עמוד קצה.]

3.1
בכל אופן ניתן ללמוד מכאן יסוד חשוב, שמשמעות הביטוי "תנא דבי רבי ישמעאל" כוונתו היא "בית מדרשו" של רבי ישמעאל, ומדובר על קבוצת תנאים [וסמכותם היא כ"רבים"] ולא מדובר בתנא בודד.

4.
תוס' גורס "... זה וזה יסוד דרומי", כלומר דווקא רשב"י שכנע את רבי ישמעאל, והגמרא קוראת לרשב"י "גברי" – לשון רבים מפני שמוזכר כאן רבי שמעון בר יוחאי – 2 חכמים, ואילו רבי ישמעאל לא הוזכר עם שם אביו.

4.1
מדברי תוס' משמע חידוש גדול מאד: חכם שמופיע עם שם אביו נחשב כ"רבים"! - ראה בהמשך אם אמנם ניתן להסיק כך מתוס'.

זה מסביר לנו מדוע רוב התנאים במשניות לא מוזכרים עם אבותיהם. לא מופיע במשנה "רבי שמעון בר יוחאי" אלא רק "רבי שמעון", וכן לגבי תנאים רבים.

רק נציין שכאן לא מדובר כמי ההלכה אלא מדובר כאן מיהו החכם ששכנע את חברו לחזור בו.

5.
ונחזור לרש"י ותוס' בסוגייתנו - מסכת יומא דף נט:
רש"י מסכת יומא דף נט עמוד א:

תנא דבי ר' ישמעאל בדבי ר' שמעון בן יוחי זה וזה יסוד דרומי - בבית מדרשו של ר' שמעון בן יוחי היו שונין משנת ר' ישמעאל, וגורסין בה: זה וזה יסוד דרומי, לומר חזר בו ר' ישמעאל.

רש"י מסביר שרבי ישמעאל חזר בו, ופירוש הביטוי "תנא דבי ר' ישמעאל בדבי ר' שמעון בן יוחי" הוא, שדברי בית מדרשו של רבי ישמעאל נאמרו על ידי חכמי בית מדרשו של רשב"י.

6.
ויש לשים לב: במחלוקת בברייתא מוזכרים רבי ישמעאל ורבי שמעון בן יוחאי בשמם וללא בית מדרשם [כלומר, ללא הביטוי "דבי"], משמע מרש"י דבר מעניין, רבי ישמעאל עצמו ממש חולק על רבי שמעון בן יוחאי, אלא שתלמידיו של רבי ישמעאל או חבריו בבית מדרשו - "דבי רבי ישמעאל" - הם אלה שחזרו בהם והודו לחכמי בית המדרש של רשב"י, או שהם "סיפרו" לחכמי בית מדרשו של רשב"י שרבי ישמעאל עצמו חזר בו.

7.
המשך דברי רש"י:

וסימן - שלא תטעה, לומר: זה וזה יסוד מערבי היו שונין.

8.
רש"י מסכת יומא דף נט עמוד א:

משכוה גברי לגברא - תלמידי ר' שמעון משכו את ר' ישמעאל לומר כדבריהן.

אמנם בלשונו של רש"י משמע שתלמידי רשב"י שכנעו את רבי ישמעאל עצמו ולא את בית מדרשו!

9.
ואילו במסכת זבחים הניסוח הא:

תנא דבי ר' ישמעאל כרבי שמעון בן יוחי אומרים: זה וזה יסוד מערבי, וסימניך: משכו גברי לגברא.

כלומר, מדובר בבית מדרשו של רבי ישמעאל וברשב"י עצמו ולא בבית מדרשו של רשב"י. וכן מודגש, שבית מדרשו של רבי ישמעאל אמרו כרשב"י. ולפי זה - במסכת זבחים צריך להסביר ש"משכוה גברי לגברא" - הכוונה לרבי שמעון ואביו - בן יוחאי [שהם רבים - "גברי"] משכו את ר' ישמעאל [שהוא יחיד - "גברא"].

9.
תוספות מסכת יומא דף נט עמוד א:

משכוה גברי לגברא - בפ' איזהו מקומן (זבחים דף נג:) איתא נמי וגרס רש"י התם זה וזה יסוד מערבי וסימן משכוה גברי לגברא ומפרש רש"י וזה לשונו תלמידי רבי ישמעאל שהן רבים משכו את ר"ש בן יוחי לומר כדבריהם

לפי הנ"ל "דבי רבי ישמעאל" נחשבים כרבים ורשב"י נחשב יחיד. אמנם אין הכוונה לכלל של הלכה כרבים נגד יחיד, אלא לעובדה ההגיונית, שרבים שכנעו את היחיד בנושא הסוגיה שלפנינו, ואין זה מחייב שתמיד יהיה כך.

10.
ותוס' מזכיר מקור נוסף שמוזכר בו הביטוי שבסוגייתנו:

ולא נהירא לר"י דבפרק בתרא דזבחים דף קיט:) פליגי נמי רבי ישמעאל ור"ש בקרא דאל המנוחה ואל הנחלה דר' ישמעאל אומר דזו וזו שילה ור' שמעון אומר זו וזו ירושלים תנא דבי ר' ישמעאל בדבי רבי שמעון זו וזו ירושלים וסימן משכינהו גברא לגברי
ומפרש רש"י ר' שמעון בן יוחי שהוא יחידי משך את תלמידי ר' ישמעאל להניח דברי רבם

לפי הנ"ל - בסוגיה אחרת - דווקא רשב"י הצליח לשכנע את תלמידי רבי ישמעאל [="דבי רבי ישמעאל"] "להניח דברי רבם", כלומר, שבסופו של דבר יוצא שתלמידי רבי ישמעאל יחד עם רשב"י חלקו על רבי ישמעאל עצמו!
הערה: הביטוי "להניח דברי רבם" מוזכר בש"ס ובפרשני הש"ס הראשונים פעם יחידה - רק ברש"י [זבחים דף קי"ט] ובתוס' בסוגייתנו שמצטט אותו!

11.
המשך דברי תוס':

והשתא קשה חדא אין זה סימן דאדרבה דרך הוא שרבים מתגברין ומושכין את היחיד
וא"כ אתי למיטעי ולומר איפכא גברי לגברא א"כ מה סימן הוא
ועוד דהא באיזהו מקומן הוי איפכא גברי לגברא א"כ אתי למיטעי

כל הדיון לעיל - לגבי השאלה מי שכנע את מי - מושפע [או אולי אפילו להיפך, הוא זה שמשפיע וקובע] האם הביטוי הוא "גברי לגברא" [רבים את היחיד] או "גברא לגברי" [יחיד את הרבים].

12.
המשך דברי תוס':

ע"כ נראה כמו שפרש"י כאן זה וזה יסוד דרומית מיהו ה"ג משכו גברי לגברא פירוש ר"ש בן יוחי שהוזכר שמו ושם אביו משך תלמידי רבי ישמעאל שהוזכר שמו ולא שם אביו לומר כדבריו

שיטת רש"י בסוגייתנו, שהרבים שכנעו את היחיד הכוונה לרשב"י - שהוא הרבים - שכנע את תלמידי רבי ישמעאל [שנחשבים יחיד]!

וכנראה שרש"י מתכוון לכך:

12.1
לתלמידים אין "מעמד". וכנראה שמשמעות הביטוי "דבי רב..." הוא שמדובר בתלמידים שמסרו דברי הרב, ואין הכוונה לבית דינו ולחבריו של רב מסויים. ולכן, דעת "דבי רבי ישמעאל" נחשבת כדעת רבי ישמעאל עצמו - דעת יחיד.

12.2
"רבי שמעון בן יוחאי" [="רשב"י"] נחשב "גברי" - "רבים" כי הוזכר שם החכם ושם אביו, ואילו רבי ישמעאל מוגדר "גברא" - "יחיד", כי הוא מוזכר ללא שם אביו. ויש לברר, האם תוס' מתכוון רק לסימן שבא ללמדנו מי באמת שכנע את מי, ומי מזוהה עם הביטוי "גברא" ומי מזוהה עם הביטוי "גברי".

13.
ונראה לחדש, כשחכם מוזכר עם שם אביו סימן שאמר את דברו על סמך קבלת מסורת אבות ולכן דבריו נחשבים כ"רבים", או לפחות כבעלי תוקף רב יותר ממי שמוזכר רק בשמו, שנחשב כדעת יחיד כי אמר את דינו "רק" על דעת עצמו, ואף אם נאמר שכן אמר על דעת אביו או על דעת רבותיו, אבל מכיוון שהם לא מוזכרים בסוגיה הרי עדיין תוקף הדברים "חלש יותר" ונחשבים כדעת יחיד. ויש בכל זאת לבדוק אם יש הבדל ביו שם חכם עם אביו [כמשמע מרש"י] לבין שם חכם עם רבו [כמו: "אמר רב יהודה אמר רב"].

14.
המשך דברי תוס':

וה"ג נמי בפרק בתרא דזבחים (ג"ז שם) וכן פי' בערוך בערך משך ואפילו אי גרסינן בתרוייהו גברא לגברי כגירסת רש"י דהתם נראה דלא קשה מה שהקשיתי הא אתי למיטעי ולהפך הסי' ולומר גברי לגברא
די"ל דזה היה ידוע שרבי שמעון האריך ימים אחר רבי ישמעאל ותלמידי רבי ישמעאל נמשכו ללמוד לפניו אחר פטירת רבם

בקטע הנ"ל תוס' מסביר [לא כהסברנו לעיל] מדוע תלמידי רבי ישמעאל נמשכו לרשב"י. כי רשב"י האריך ימים, ותלמידי רבי ישמעאל עברו להיות תלמידי רשב"י [אחרי פטירת רבי ישמעאל]. ברור שלא מדובר בכלל פסיקתי שהלכה כרשב"י נגד תלמידי רבי ישמעאל, ולא קשור לכלל של הלכה כרבים נגד יחיד.

15.

ואורחא דמילתא הוא כל הנמשך אחר חבירו לביתו בין שהם רבים בין שהוא יחיד יש לו לומר כדברי מי שהוא נמשך אצלו.

כאן התוס' הסביר מדוע ה"רבים" נמשכו לדעת ה"יחיד" - כי למדו אצלו. ואולי מדובר דווקא ברשב"י בגלל אופיו המיוחד! 

תגובות