סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

הניח סיב בתוך המזרק – תמר מצוי

 

"בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא: הניח סיב בתוך המזרק וקבל בו את הדם, מהו? מין בשאינו מינו חוצץ, או אינו חוצץ? כיון דמחלחל - לא חייץ, או דילמא לא שנא?" (יומא, נח ע"א).

פירוש: ועוד שאלה בְּעָא מִינֵּיהּ [שאל ממנו] רָמִי בַּר חָמָא מֵרַב חִסְדָּא, באותם נושאים: הִנִּיחַ סִיב ספוגי הגדל סביב הדקל בְּתוֹךְ הַמִּזְרָק, וְקִבֵּל בּוֹ דרך הסיב אֶת הַדָּם, באופן שהדם מחלחל דרכו לתוך המזרק, מַהוּ? האם נאמר כי מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ חוֹצֵץ ולכן אין זו קבלה, אוֹ שמא אֵינוֹ חוֹצֵץ והטעם כֵּיוָן שהדם מְחַלְחֵל דרכו לָא חָיֵיץ [אינו חוצץ], אוֹ דִּילְמָא לָא שְׁנָא [שמא אינו שונה], שכיון שיש דבר נוסף בכלי הרי הוא נחשב כחציצה, גם אם הדם עדיין מחלחל דרכו? (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: תמר מצוי  שם באנגלית: Date Palm   שם מדעי:  Phoenix dactylifera

שם נרדף לסיב במקורות:  נברא, חבלי דצורי, צבותא 
  

נושא מרכזי:  מהו סיב ולמה הוא שימש?

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על התמר המצוי הקש/י כאן.

 

ה"סיב" המוזכר פעמים רבות בתלמוד הוא חלק אינטגרלי ממבנה הדקל ולכן נחשב כמין לולב: "... סיב ועיקרא דדיקלא מינא דלולבא הוא וכו'" (סוכה, לז ע"א). הכוונה כנראה לרשת סיבים חזקים המכסים את בסיסי כפות התמרים (תמונות 1-2) וניתן היה להשתמש בו למטרות שונות שאותן אתאר להלן ב"הרחבה". אחד מהשימושים האפשריים היה כמעטפת בדומה לאופן שבו עוטפים אתרוגים בסיבי פשתן על מנת להגן עליהם. הגמרא דנה בכמה שאלות הלכתיות הנובעות מחציצה הנגרמת כתוצאה משימוש בסיב. במבט שטחי שאלות אלו נראות זהות אך בעיון נוסף ניתן למצוא ביניהן הבדלים מהותיים המובילים למסקנות שונות:

בסוגייתנו למדנו: "הניח סיב בתוך המזרק וקבל בו את הדם, מהו? מין בשאינו מינו חוצץ, או אינו חוצץ? כיון דמחלחל לא חייץ, או דילמא לא שנא"? מפרש רש"י: "סיב - הגדל סביב הדקל, ונכרך עליו סביב כמין לולבין בגפנים, והוא רך וסופג את הדם, והדם יוצא מכל עבריו, ואינו חוצץ כל כך, מי הויא כי האי גוונא חציצה, או לא?". הרמב"ם (פסולי המוקדשין, פ"א הל' כ"א) פירש את הפועל "דמחלחל" באופן מעט שונה אך כנראה כוונת דבריו זהה:

"נתן מזרק לתוך מזרק וקיבל כשר, מין במינו אינו חוצץ, הניח סיב בתוך המזרק וקיבל כשר, מפני שהסיב חלול והרי הדם יורד לתוך המזרק ואין כאן חציצה. אבל אם עשה כן בקמיצת המנחה וקמץ מתוך הסיב פסולה".

לפירוש רש"י הסיב סופג ואילו לרמב"ם הוא חלול אך בין כך ובין כך אין הוא מהווה מחסום למעבר הדם הנוזלי. מכאן מסיק הרמב"ם שסיב איננו חוצץ נוזלים אך מהווה חציצה עבור חומרים יבשים כדוגמת המנחות. הסבר אחר למשמעות "דמחלחל" מובא על ידי הרש"ש ולפחות לכאורה נראה שלפירוש זה סיב אינו מהווה חציצה גם עבור מנחות:

"... יל"פ דמחלחל היינו שיש חללים בין סיב לסיב ודרך החללים נוגע הדם בכלי ולכן כולו כשר כיון שהוא מחובר יחד. כמו כשמקבל כדרכו אינו נוגע בכלי רק מה שבתחתית וסביבי הדפנות ואפ"ה כולו כשר וכו'".

 בניגוד לפירושי רש"י והרמב"ם המתייחסים למבנה הסיב עצמו הרי שלרש"ש מגע הדם עם המזרק מתרחש ברווחים בין הסיבים. לא מן הנמנע שלרווחים אלו יחדרו לא רק נוזלים אלא גם סולת מנחה משום שטחינתה עדינה ואם כן גם קמיצת מנחה לא תהייה פסולה מתוך סיב המונח בכלי.

לגבי מצוות אכילת מצה פוסק רבא (פסחים, קטו ע"ב) באופן מוחלט שהסיב מהווה חציצה: "אמר רבא: בלע מצה יצא, בלע מרור לא יצא. בלע מצה ומרור ידי מצה יצא, ידי מרור לא יצא. כרכן בסיב ובלען אף ידי מצה נמי לא יצא". מפרש רש"י: "כרכן - שניהם יחד בסיב הדקל לא יצא, שהרי לא היה ממש בפיו לא זה ולא זה". מוסיף הרשב"ם: "... שהרי לא היה ממש בפיו לא זה ולא זה וכזורק אבן לחמת דמי". קיום מצוות מרור תלויה בחוש הטעם ואילו מצוות מצה תלויה בבליעתו דרך פיו. במצה לא קיים הספק אותו פגשנו לגבי קבלת דם במזרק העטוף בסיב משום שהיא גוש מוצק שאינו מחלחל.

בניגוד למצוות מצה הרי שלגבי קדושת בכור רבא הסתפק: "בעי רבא: כרכו בסיב, מהו? בטליתו מהו?" (חולין, ע ע"א). ספקו היה האם פתח הרחם מקדש בכור היוצא דרכו גם אם כרכו את העובר בסיב בעודו ברחם וכך הוציאוהו. האם לאור כך שנולד ללא מגע ישיר עם פתח הרחם אין הוא קדוש? לאור שיטתו של רבא לגבי מצוות מצה בה קבע שסיב מהווה חציצה ברור שספקו איננו האם הוא חוצץ אלא מהו הגורם לקדושת בכור? עצם המעבר דרך הרחם או המגע הישיר איתו.

נוכל לסכם שלפנינו 3 סוגיות שמכולן משתמע שסיב מהווה חציצה אלא אם כן מדובר בחומר נוזלי הנספג או חודר דרכו. נעיר שעל פי שיטת המאירי בסוגיה בפסחים אין היא קשורה לענייננו ואינה עוסקת בחציצה על ידי סיב אלא על ידי מרור: 

"... בלע מצה ומרור כאחד ידי מצה יצא שאין כאן ביטול אחר שלא לעס המרור ואי אפשר שלא נגע ממשהו של מצה בפיו שאין הכריכה מונעת בכך מפני שאינה קיימת ומתפרקת, אבל ידי מרור לא יצא. כרכן בסיב של דקל הראוי לאכילה ר"ל שכרך המצה בתוך המרור וקשרן בסיב שלא תתפרק עד שנמצא כשנבלעו שניהם שלא נגע ממש המצה בפיו אף ידי מצה לא יצא וכו'".

מאפיינים נוספים של הסיב אנו מוצאים בפירושי רש"י בסוגיות אחרות. במסכת שבת (עח ע"ב) פירש: "סיב - ודילי"ת, שגדל סביב הדקל כעין מלבוש, ונכרך סביבותיו ועולה". סיבים אלו נקראו גם נברא: "... דקתא חיישינן, דקדקתא לא חיישינן, נברא חיישינן; תימחתא לא חיישינן וכו'" (1) (חולין, נא ע"ב). מפרש שם רש"י: "נברא - סיב הגדל סביב הדקלים ומייבשין אותו ונחלק לרצועות ומפשילין ממנו חבלים וכל זמן שלא נעשה רצועות הוא קשה". בחולין (ע ע"א) מפרש רש"י: "כרכו בסיב - שגדל ונכרך סביב הדקל כעין מרייל"א של גפנים". ד"ר משה קטן (2) גורס במקום שני הלעזים שבהם משתמש רש"י, וידיל"א (wedile) ומפרש "קנוקנת". כוונת רש"י לומר שהסיבים עוטפים ונכרכים סביב גזע הדקל בדומה לקנוקנות הגפן הנכרכים סביבה. סיבים אלו הולכים ומתקשים ככל שכפות התמרים (חרות) הולכים ומתבגרים. בתמונה 1 נראים הסיבים העוטפים את כפות התמרים הסמוכים ללב הדקל (קורא) כאשר הם עדיין צעירים יחסית. בשלב זה הם עדינים וצפופים ונראים כאריג. בתמונה 2 נראים הסיבים בשלב מאוחר יותר כאשר הם יוצרים כעין רשת.

על הסיבים העדינים יותר אמר רבן גמליאל: "ותו יתיב רבן גמליאל וקא דריש: עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, שנאמר יהי פסת בר בארץ. ליגלג עליו אותו תלמיד, ואמר: אין כל חדש תחת השמש! אמר ליה: בא ואראך דוגמתן בעולם הזה, נפק אחוי ליה כמיהין ופטריות, ואכלי. מילת - נברא בר קורא"(3) (שבת, ל ע"ב). מפרש שם רש"י: "נברא בר קורא - סיב כמין לבוש מצוייר גדל סביבות הקור של דקל כשהוא רך, קור - ענף האילן כשהוא רך יוצא בכל שנה, קודם שיתקשה קרוי קור". ייתכן מאד וכוונת רש"י במונח "לבוש מצוייר" הוא לעובדה שהסיבים הצעירים עדיין צבעוניים לעומת הסיבים המבוגרים שצבעם לבן או אפור.

תמונת זיהוי הסיב על פי רש"י מסתבכת כאשר אנו מעיינים בפירושו לדברי ריש לקיש המגדיר את זהותה של החרחבינא הכשרה למרור: "חרחבינא, אמר רבי שמעון בן לקיש: אצוותא דדיקלא" (פסחים, לט ע"א). מפרש שם רש"י באופן זהה לאופן שבו פירש מהו סיב: "אצוותא דדיקלא - סיב הגדל ונכרך סביב לדקל שקורין ווידיל"א". הראשונים מתקשים בדבריו כיצד ייתכן וניתן לצאת ידי חובת מרור במין אילן הרי מצוות מרור מתקיימת רק במין זרעים? ניתן להקשות גם האם הסיב ראוי לאכילה והאם הוא מר? בנושא זה הרחבתי במאמר "בחזרת, בתמכא, ובחרחבינא".
 

   
תמונה 1.   תמונה 2.

 
הרחבה

לסיבי הדקל היה שימוש רב בעולם העתיק והם בשימוש עד ימינו. ניתן היה להשתמש ברשת הסיבים לסינון כפי שאנו לומדים בסוגיה בשבת (עח ע"ב): "... סיב - אחרים אומרים: כדי ליתן על פי משפך קטן לסנן את היין". מהסיבים הכינו חבלים כמקובל עד ימינו: "סיככה בחבלים, אית תניי תני כשירה, ואית תניי תני פסולה. מאן דמר כשירה בחבלים של סיב, ומאן דמר פסולה בחבלים של פשתן" (ירושלמי, סוכה פרק א דף נב טור ב /ה"ה). על הכנת החבלים אנו לומדים גם מהמדרש המשווה בין ישראל לתמר: "מה תמרה זו אין בה פסולת, אלא תמריה לאכילה, ולולביה להלל, חריות לסכוך, סיבים לחבלים, סנסנים לכברה, שפעת קורות להקרות בהם את הבית כך הם ישראל אין בהם פסולת וכו'" (בראשית רבה (וילנא) פרשת לך לך פרשה מא). מחבלי הסיב ניתן היה להכין סנדלים: "חלצה במנעל הנפרם שחופה את רוב הרגל, בסנדל הנפחת שמקבל את רוב הרגל, בסנדל של שעם ושל סיב ... חליצתה כשרה" (יבמות, קב ע"ב). ניתן היה להשתמש בסיב כחגורה: "כף של נייר שהתקינה לחגור בה את מתניו טמאה, כף של סיב שהתקינה לחגור בה את מתניו טהורה וכו'" (תוספתא, כלים (בבא בתרא) (צוקרמאנדל) פרק ה)".

בגמרא בסוטה (יח ע"א) אנו פוגשים אולי לראשונה בהיסטוריה (?) את השימוש בקשית לשתיה: "בעי רבא: השקה בסיב, מהו? בשפופרת, מהו? דרך שתיה בכך, או אין דרך שתיה בכך?". בשפופרת השתמשו כעין "קשית" ואילו בסיב השתמשו על מנת לספוג את המים שאותם הסוטה מצצה. על יכולתו של הסיב לספוג נוזלים אנו לומדים ביומא (נח ע"א): "בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא: הניח סיב בתוך המזרק וקבל בו את הדם, מהו? מין בשאינו מינו חוצץ, או אינו חוצץ?". מפרש רש"י: "סיב - הגדל סביב הדקל, ונכרך עליו סביב כמין לולבין בגפנים, והוא רך וסופג את הדם, והדם יוצא מכל עבריו, ואינו חוצץ כל כך, מי הויא כי האי גוונא חציצה, או לא?". לדעת י. פליקס ניצלו את תכונה זו של הסיב על מנת לספוג את שמן האפרסמון. באופן זה הוא מפרש את הכתובת שנמצאה בעין גדי ובה הוטלה קללה על "הי דגניב צבותיה דחבריה"(4). לכאורה מה חשיבותה המיוחדת של "צבותא" (סיב) עד כדי כך שיש להטיל קללה על הגנב? הכוונה היא כנראה לאדם שגנב גוש סיבים ספוג בשמן אפרסמון שהיה יקר במיוחד. הסבר זה מתאים להקשר הרחב של הכתובת העוסקת, בין השאר, בייצור שמן האפרסמון שהיה הסוד המקצועי של עין גדי.
 


(1) פירוש: אם נפל העוף על דקתא [נעורת הפשתן], שברי הגבעולים שהופרדו ממנו על ידי הסירוק — חיישינן [חוששים אנו]. אבל אם נפל על ערימת דקדקתא [נעורת דקה מאד] הנופלת מן הנעורת — לא חיישינן [אין אנו חוששים], מפני שהיא רכה. נפל העוף על נברא [הסיב הגדל סביב הדקל] — חיישינן [חוששים אנו], על תימחתא [קליפה דקל שנחתכה לרצועות] — לא חיישינן [אין אנו חוששים].     
(2) ב"אוצר לעזי רש"י". לעז זה מופיע ברש"י גם בהקשר לגפנים: "לולבי גפנים - אותן פיצולין הגדלין בגפן, וקורין וודיל"ש (שבת, פא ע"א).
(3) פירוש: וְתוּ [ועוד]: יָתֵיב [היה יושב] רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְקָא דָּרֵישׁ [והיה דורש]: עֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לעתיד לבוא שֶׁתּוֹצִיא גְּלוּסְקָאוֹת (עוגות) וּכְלֵי מֵילָת (צמר מובחר) מוכנים. לִיגְלֵג עָלָיו אוֹתוֹ תַּלְמִיד וְאָמַר: והלא כבר נאמר "אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ". אָמַר לֵיהּ [לו] רבן גמליאל: בּא וְאַרְאֲךָ דּוּגְמָתָן בָּעוֹלָם הַזֶּה. נְפַק אַחֲוֵי לֵיהּ [יצא והראה לו] כְּמֵיהִין וּפִטְרִיּוֹת היוצאים גמורים מהאדמה במשך לילה אחד, ויש להם תבנית של ככרות לחם. וּלגבי כְּלֵי מֵילָת הראה לו נִבְרָא בַּר קוּרָא [לבוש ענף הדקל], שכשהוא צעיר יוצא הוא עטוף בכעין רשת דקה".
(4) תרביץ שנה מ', תשל"א, עמ' 256-257.

 

מקורות עיקריים:

יהודה פליקס, עצי פרי למיניהם, צמחי התנ"ך וחז"ל (עמ' 121).

לעיון נוסף:

באתר צמח השדה: תמר מצוי
בפורטל הדף היומי: "אין מודדין אלא בחבל של אפסקימא"
 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר