מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
הוא פורש ובוכה שחשדוהו צדוקי
יומא יט ע"ב
הוא פורש ובוכה שחשדוהו צדוקי וכו'. וכ"ה ברמב"ם בפ"א דעבודת יוהכ"פ ה"ז דהוא פורש ובוכה על שחשדוהו "במינות" ע"ש.
ויעוי' ב"שפת אמת" שכ' בזה"ל, אע"ג שאמרו חז"ל אשרי מי שחושדים אותו ואין בו, י"ל שבכה על כל הענין מה דאיכא צדוקים והוצרכו בשביל זה לחשוד אותו, עכ"ל השפ"א. וע"ז כתב שם חתנו ז"ל הי"ד וז"ל, אכן בירושלמי משמע שהם היו בוכים על שהוצרכו לכך אבל הוא היה בוכה מפני שנחשד, עכ"ל חתנו יעו"ש. ובאמת דאף לשון הבבלי הכא והרמב"ם שם מורה דבכה על שחשדוהו בעצמו ולא על ה"מצב הכללי" דאיכא צדוקים וכדכ' שחשדוהו צדוקי ובמינות, ודו"ק. ויל"ע בשפ"א, וכן יל"ע מ"ט אכן בכה הא אדרבה אשרי מי וכו'. והיינו דאיתא בשבת (קיח:) ובמו"ק (יח:) דא"ר יוסי יהא חלקי ממי שחושדים אותו ואין בו יעו"ש.
אולם נר' דאדרבה צ"ע לאידך גיסא, דיעוי' בירושלמי בשקלים (פ"ג סה"ב) א"ר שמואל ב"נ בשם ר' יונתן בתורה ובנביאים ובכתובים מצאנו שאדם צריך לצאת ידי הבריות שלא "יחשדוהו" כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום, בתורה מנין, דכ' והייתם נקיים וגו' יעו"ש, וכן יעוי' בגמ' הכא לקמן ספ"ג (לח.) דמעולם לא נמצאת פת נקיה ביד בניהם וכו' לקיים מה שנא' והייתם נקיים מה' ומישראל יעו"ש. וכן יעוי' ברפ"ק דברכות (ג.) דמפני ג' דברים אין נכנסים לחורבה, מפני חשד וכו' ופירש"י שלא שאמרו זונה מוכנת לו שם יעו"ש, וכן יעוי' ברפ"ב דשבת (כג.) דא"ר הונא חצר שיש לה ב' פתחים צריכה ב' נרות וכו' מ"ט אלימא משום חשדא וכו', ומנא תימרא דחיישי' לחשד דתניא וכו' יעו"ש, ועוד אשכחן בהרבה דוכתי בכולא הש"ס דחששו חז"ל שיחשדו בנ"א על איסורים וביטול מצ"ע וקעברי על "והייתם נקיים", וא"כ שפיר היה "פורש ובוכה" הכהן הגדול על "שנחשד" כצדוקי ובמינות, וקו' השפ"א לפע"ד לק"מ.
אולם מאידך צ"ע דברי ר' יוסי הנ"ל שאמר יהיה חלקי וכו', הא אדרבה אסור להביא א"ע לזה וע"כ שרצון התורה שלא יחשדוהו, וה"ט י"ל דאיכא בזה חילול ש"ש ואף למדים אחרים מזה לעבור על איסורים, וא"כ צ"ע. ויעוי' בחי' הריטב"א והמאירי בשבת שם בזה, ומש"כ בס"ד (סימן ב') בזה, ובשקלים פ"ג שם, קחנו משם, ותמצא נחת.
