הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"אחת... ואחת..."
סוכה כ ע"א
ואתא רבי אליעזר למימר: אחת קטנה ואחת גדולה, סתמא כשרה לסיכוך.
אמר ליה אביי: אי הכי, רבי אליעזר אומר אחת קטנה ואחת גדולה? אחת גדולה ואחת קטנה מיבעי ליה!
ועוד: כי פליגי - בגדולה הוא דפליגי, ורבי אליעזר לחומרא. דתניא: מחצלת הקנים, בגדולה מסככין בה, רבי אליעזר אומר: אם אינה מקבלת טומאה - מסככין בה! -
אלא אמר רב פפא: בקטנה כולי עלמא לא פליגי דסתמא לשכיבה. כי פליגי - בגדולה. תנא קמא סבר: סתם גדולה לסיכוך, ורבי אליעזר סבר: סתם גדולה נמי לשכיבה. ומאי עשאה לשכיבה דקאמר - הכי קאמר: סתם עשייתה נמי לשכיבה, עד דעביד לסיכוך. תנו רבנן: מחצלת של שיפה ושל גמי, גדולה - מסככין בה, קטנה - אין מסככין בה. של קנים ושל חילת, גדולה - מסככין בה, ארוגה - אין מסככין בה. רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו: אחת זו ואחת זו מסככין בה. וכן היה רבי דוסא אומר כדבריו.
1.
רש"י מסכת סוכה דף כ עמוד א:
אי הכי - דר' אליעזר קטנה כגדולה אתא לאשמועינן, אחת גדולה ואחת קטנה, בתמיה,
דכי תנא הכי משמע דגדולה כקטנה אתא לאשמועינן, כך כתובה הגירסא,
ולי נראה איפכא, דגרס במתניתין: אחת קטנה ואחת גדולה,
והכי פריך: אחת גדולה ואחת קטנה מיבעי ליה,
דאי כדגרסינן לה - לא ידענא פירכא מאי היא,
דאחת גדולה ואחת קטנה משמע קטנה כגדולה, דהכי משמע: אחת היא הגדולה ואחת היא הקטנה, כלומר: כמוה היא, ואינה חלוקה לדין שני,
וכן דרכי התנאים בכל מקום, דההיא דפשיטא ליה תנא ברישא ואותו השני כשבא להשמיענו שהוא שוה לו, הוא שונה אחריו,
כדתנן בראש השנה שף כט, ב): אחד יבנה ואחד כל מקום כו',
ובבבא קמא דף נ, ב): אחד החופר בור ואחד החופר שיח ומערה כו',
ובמסכת סוטה דף מג, א): אחד הבונה ואחד הלוקח ואחד היורש,
וטובא תנן התם גבי מערכי המלחמה הכי.
לפי רש"י, כאשר תנאים אומרים שני דינים הרי שאת הפשוט יותר מקדימים לדין המחודש. אמנם לא נראה מדבריו שזהו עיקרון כללי, אלא מדובר בעיקרון ספציפי ייחודי שחל לגבי הביטוי "אחת... ואחת..." שמשווה את הדין לגבי שני מצבים, רק במקרה כזה הכוונה היא שה"אחת" הראשון הוא הדין הפשוט יותר וה"אחת" השני הוא הדין המחודש. וכך מוכח מהדוגמאות שמביא רש"י לגבי הביטוי "אחד... ואחד...".
2.
ראה ב"דברי סופרים", א', סופר שמואל בנימין, עמוד יב שמביא שהכללים בזה [אולי רק לפי רש"י] חלים גם בדברי אמוראים ושלא משמע כך מלשונו של רש"י בסוגייתנו.
3.
גופי הלכות פרק א - כללי אות א' כלל מח:
אחד זה ואחד זה. כבר כתבנו [הליכות אלי כלל כא] שהדרך היא דמקדים הפשוט...
ונראה שבדברי רש"י יש חידוש גדול נוסף. לאור העיקרון הנ"ל של רש"י הוא קובע את הגירסא הנצרכת בגמרא! יש לזה משמעות רחבה להבנת עניין שינויי גירסאות בגמרא!
4.
תוספות מסכת סוכה דף כ עמוד א:
אחת קטנה ואחת גדולה מיבעי ליה - פירש בקונטרס דאיפכא גרסינן ובמתניתין גרסינן אחת קטנה ואחת גדולה ופריך דאחת גדולה ואחת קטנה מיבעי ליה דדרך התנאים בכל מקום דההוא דפשיטא ליה תני ברישא כדתנן בר"ה (דף כט:) אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין ובבבא קמא (דף נ:) אחד החופר בור ואחד החופר שיח ומערה ובמסכת סוטה (דף מג.) אחד הבונה ואחד הלוקח ואחד היורש וטובא תנן התם גבי מערכי מלחמה
ונראה דאין ראיה מבור ובונה לכאן דהכי נמי תנן בסנהדרין דף לב.) אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה ותנן נמי בפ' החולץ (יבמות דף מא.) גבי הבחנה אחד בתולות (ואחד קטנות) ואחד בעולות ובפרק הבא על יבמתו (שם יבמות דף נג:) אחד המערה ואחד הגומר ובפרק המפקיד (ב"מ דף מ:) תניא אחד הלוקח ואחד המפקיד לפקטים ומפרש התם כי היכי דמפקיד מקבל פקטים לוקח נמי מקבל פקטים בכל הני מזכיר הפשוט באחרונה
תוס' מביא דוגמות אחרות [הפוכות] שמהם מוכח שאת הדין הפשוט מזכירים באחרונה, ודווקא את הדין המחודש מקדימים.
אבל ההיא דיבנה ראיה היא דלפי תנא קמא שאמר אין תוקעין אלא ביבנה קא מהדרי ליה אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין
וכן ביבמות פרק האשה (יבמות דף קטז.) דקאמרי בית הלל לא שמענו אלא בבאה מן הקציר בלבד אמרו להו ב"ש אחת באה מן הקציר ואחת באה מן הזיתים
וה"נ הזכיר ת"ק מחצלת גדולה ועל זה שייך לאהדורי אחת היא גדולה ואחת היא קטנה כלומר כמוה היא הקטנה ואינה חלוקה לדין שני.
ותוס' טוען שמהדוגמאות של רש"י לא מוכח כרש"י מפני שמדובר בהם שאותו דין מוזכר לפני כן, לכן מי שמגיב על כך, ופותח ב"אחת...", מתחיל בדין שהוזכר לפניו - אפילו אם הוא מחודש.
וכן בסוגייתנו, כיון שהתנא קמא הזכיר "מחצלת גדולה" בא ההמשך "אחת... גדולה...".
4.1
מה שמעניין הוא שלפי תוס' אין צורך לשנות את הגירסא שהיתה לפניו. ראה גם ב"דקדוקי סופרים".
5.
ראה בהרחבה ב"דברי סופרים", א', סופר שמואל בנימין, עמוד יב ואילך. ושם מביא שהכללים בזה [אולי רק לפי רש"י] חלים גם בדברי אמוראים ושלא משמע כך מלשונו של רש"י בסוגייתנו.
