|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
ולא אזוב יון, ולא אזוב כוחלי – אזוביון דגול
"ואמר רב חסדא אמר רבינא בר שילא: הני מרריתא דאגמא אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח. מיתיביה: אזוב, ולא אזוב יון, ולא אזוב כוחלי, ולא אזוב מדברי, ולא אזוב רומי, ולא אזוב שיש לו שם לווי? אמר אביי: כל שנשתנה שמו קודם מתן תורה, ובאתה תורה והקפידה עליה בידוע שיש לו שם לווי. והני לא נשתנה שמייהו קודם מתן תורה כלל" (סוכה, יג ע"א).
פירוש: אגב דברים אלה, מביאים דבר אחר שמסר רב חסדא בשם אותו חכם. אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רָבִינָא בַּר שֵׁילָא: הָנֵי מְרָרִיתָא דְּאַגְמָא [אותו מרור, חזרת של אגם] אָדָם יוֹצֵא בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח בקיום מצות מרור. על כך מֵיתִיבֵיהּ [מקשים עליו]: הלא שנינו כי בכל מצוה שלשם קיומה דרוש אזוב, יש ליטול לשם כך אֵזוֹב סתם דווקא, ולא כל מין אחר אף המינים הקרובים, לֹא אֵזוֹב יָוָן וְלֹא אֵזוֹב כּוֹחָלִי, וְלֹא אֵזוֹב מִדְבָּרִי, וְלֹא אֵזוֹב רוֹמִי וְלֹא כל אֵזוֹב אחר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם לְוַוי. ומכאן נלמד שכל מין שיש לו שם לווי איננו המין הכתוב בתורה, ואף מרור האגם כיון שיש לו שם לווי אינו מרור האמור בתורה! על כך אָמַר אַבַּיֵי: יש לחלק בין הדברים, כָּל שֶׁנִּשְׁתַּנָּה שְׁמוֹ קוֹדֶם מַתַּן הַתּוֹרָה, כלומר: שהחלוקה בין המינים השונים קדומה, והיתה קיימת עוד לפני מתן תורה, וּבָאתָה תּוֹרָה וְהִקְפִּידָה עֲלֵיהּ [עליו] לקרוא לו בשם מסויים אחד בְּיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מינים קרובים שלהם שֵׁם לְוַוי, וכל דבר שיש לו שם לווי פסול, חוץ ממין זה שאמרה התורה במפורש. וְהָנֵי [אלו] לֹא נִשְׁתַּנָּה שְׁמַיְיהוּ [שמם] לִפְנֵי מַתַּן תּוֹרָה כְּלָל, שמרור האגם לא היה לו שם מיוחד לפני מתן תורה, ולפי התורה הכל מין מרור ולא הקפידה התורה בפרטיו (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ). אזוביון דגול
האזוביון הדגול הוא בן-שיח זקוף ממשפחת השפתניים בגובה 70-30 ס"מ. גדל על קרקעות חול-חמרה בעמק החוף, ובחרמון בקרקע בזלתית. כנראה שצמח זה נמנע מקרקעות גירניות. ענפיו מעוצים בחלקם התחתון, ועליו צרים וארוכים. כל חלקי הצמח העל-קרקעיים מכוסים בשערות, ביניהן שערות בלוטיות המכילות שמן אתרי בעל ריח מיוחד. הפריחה בחודשים פברואר-מאי. צבע הפרחים סגול-ארגמני, והם מסודרים על עמוד התפרחת בצפיפות רבה. בראש התפרחת ערוכה לרוב קבוצה של 5-3 חפים ארגמניים-סגולים, המשמשים כדגל ומסייעים במשיכת מאביקים. בן-אזוב רפואי
י. פליקס הציע לזהות את האזוב הכוחלי עם בו-אזוב רפואי (תמונות 2-3). צמח זה הוא רב שנתי בעל פרחים כחולים. עליו ריחניים ומפיקים מהם שמן אתרי המשמש ברפואה. התפוצה הטבעית של בן-אזוב היא במערב אירופה ולכן אני מטיל ספק אם חז"ל התכוונו למין זה.
(1) ב"ערוך השלם" (שם) נכתב cilicia בלטינית, אבל ניתן לראות שבשם היווני במקום "c" מופיעה האות "x". זאת האות "כי" ביוונית, "כ" בלא דגש. לכן ביוונית מלה נקראת – קיליכיה, כלומר קיליחיה. או כיליחיה ובהיפוך אותיות – כוחלית. בדומה למילים "שמלה – שלמה", "כבש – כשב". ניתן להוסיף שהשורש של קיליקיה בא מאשורית: Khilakkou והנה לנו "ח" בתחילת המילה. רשימת מקורות:
אפרים הראובני וח. הראובני, 'האזובים: האזוב הרומי, המדברי, הכוחלי והאזוביון', תרביץ כא (תש"י), (עמ' 40-46). לעיון נוסף:באתר "צמח השדה": "אזוביון דגול".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
|
