![]() |
מאת: הרב יהודה קוק אם התיר בבא בן בוטא לסמוך בהמת חולין בעזרה ואיך עשה כןביצה כ ע"א
(א)
וכ' תוס' בע"ב וז"ל, ותימה הא אין מביאין חולין בעזרה, וי"ל דלאו דוקא "בעזרה" אלא ב"הר הבית", עכ"ל ע"ש. וכ"כ בחידושי הרשב"א וז"ל, והעמידן בעזרה, כלומר בעזרת ישראל, אבל בעזרת כהנים לא, דהוי להו חולין בעזרה וכו', עכ"ל ע"ש. והיינו דס"ל דמש"כ בב"ב (פא:) ובמנחות (מח.), ושם (פ:) ובעוד דוכתי "הא קא מעייל חולין לעזרה" דאסור לעשות כן, היינו שעצם ההכנסה לעזרה אסורה ואפי' אם אינו מקריבו שם כלל ג"כ אסור. וכדס"ל לרש"י בתמורה (כג.) בד"ה יאכלו וכו' יעו"ש, ולר"ן בפ"ק דנדרים (ט:) בד"ה מביאה חולין וכו', ולרשב"ם בב"ב (פא:) בד"ה דלמא וכו', דהאיסור "להכניס" חולין לעזרה היינו בהכנסה בעלמא ואפי' אם אינו "מקריבו" ג"כ אסור. (ב)
אולם מאידך יעוי' בתוס' בב"ב שם דס"ל דבדבר שאין עושים בו "הקרבה" כלל על המזבח אין איסור להכניסו לעזרה, דאל"כ אסור לכהן להיכנס לעזרה עם "בגדי חול" וכו' ע"ש. וכ"כ תוס' בחולין (קל:) עד"ז דרק בדבר דהוי "דרך קדושה" ולהכשיר את קרבנו אסור להכניסו לעזרה שלא לצורך בעודו "חולין", וכן בתמורה (כג.) כ' תוס' עד"ז דרק כשעושה בו "עבודה" אסור. וכ"כ תוס' במנחות (פ:) עד"ז ע"ש. וכ"כ תוס' שם לעיל (כא:) עד"ז דמותר להכניס "חבלי חולין" לעזרה ע"ש. (ג)
ועכ"פ מבואר בתוס' וברשב"א דס"ל דכל הני "צאן קדר" שהביא בבא בן בוטא לעזרה או להר הבית הוי של "חולין" ולא "הקדישם" לשם "קרבן" כלל. אולם לא כן ס"ל לי"מ, דיעוי' ברשב"א שכ' די"מ דהקדישם לכל מי שיבוא וירצה להביא "עולה" יעו"ש. וא"כ הניחא לי"מ אתי שפיר מה שאמר בבא ב"ב דכל מי שרוצה לסמוך יבוא ויסמוך דהא היה קרבן עולה דמצוה מה"ת לסמוך עליו, אולם לתוס' והרשב"א דהוי חולין ולא הקדישו כלל צ"ע איך אמר כן הא אף לב"ה אסור מדרבנן לסמוך בהמה ביו"ט ורק במקום מצוה התירוהו ולא בעלמא, וצ"ע. (ד)
אולם י"ל דהוי בגדר ד"עת לעשות לה' הפרו תורתך", דפעמים כשרוצים להפר לתורה יש כח ביד "גדולי הדור" להתיר איסורים כדי שעי"ז גופא לא יפרו את התורה במשך הדורות, וכדאשכחן ברפ"ט דברכות (נד.) במשנה דהתקינו שיהיה אדם שואל את חבירו בשם שנא' והנה בועז וגו', ואומר עת לעשות לה' הפרו תורתך, ר' נתן אומר הפרו תורתך משום עת לעשות לה', ויעו"ש בגמ' בספ"ט (סג.) דאמר רבא האי קרא מרישיה לסיפיה מדריש, ומסיפיה לרישיה מדריש, מרישא לסיפא וכו', מסיפא לרישא מדריש "הפרו תורתך" משום "עת לעשות לה'", ופירש"י וז"ל, הפרו תורתו עושי רצונו כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה בשעת "איסור" הבמות, משום דעת לעשות סייג וגדר בישראל לשמו של הקב"ה, עכ"ל יעו"ש. (ה)אולם ביותר י"ל, דכיון שע"י הוראתו דבב"ב לסמוך כל צאן קדר בעזרה ביו"ט ואפי' של חולין הוקבע ה' כב"ה על כן גם זה נחשב ממש מצוה "להעמיד הדת על תילה" שעי"ז יהיה ה' כב"ה כדבעי, וא"כ שפיר התירו בב"ב שכן בעצם "הסמיכה" על החולין קבעו ה' כב"ה, ואע"פ שלא קיימו בזה מצ"ע מה"ת דסמיכה מ"מ קיימו בזה מצוה לקבוע הלכה כב"ה דודאי נחשב ג"כ מצוה, וא"כ לא עברו איסור כלל אפי' "לפי שעה", דבמקום "מצוה" לא אסרו רבנן "להשתמש" בבע"ח ביו"ט, והבן בס"ד. |