סקר
באיזה גיל התחלת ללמוד דף יומי






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 


ואימא דולבא? בעינן ענפיו חופין את עצו וליכא – דולב מזרחי

 

"תנו רבנן: ענף עץ עבת - שענפיו חופין את עצו. ואי זה הוא? הוי אומר זה הדס. ואימא זיתא? בעינן עבת וליכא. ואימא דולבא? בעינן ענפיו חופין את עצו וליכא. ואימא הירדוף? אמר אביי: דרכיה דרכי נעם וליכא. רבא אמר מהכא: האמת והשלום אהבו" (סוכה, לב ע"ב).

פירוש: גמרא תָּנוּ רַבָּנַן [שנו חכמים]; נאמר: "ועֲנַף עֵץ עָבת", וכוונתו: עֵץ שֶׁעֲנָפָיו חוֹפִין אֶת עֵצוֹ שהעץ מכוסה בעלים, ואינו נראה. וְאֵי זֶה הוּא הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הֲדַס, ומקשים: וְאֵימָא זֵיתָא [ואמור שהוא עץ זית] שגם הוא ענפיו חופים על עצו! ומשיבים: בָּעֵינַן [צריכים אנו] שהעלים יהיו כעין "עָבת" (שרשרת) וְלֵיכָּא [ואין] זה בזית. ושואלים: וְאֵימָא דּוּלְבָא [ואמור שהוא עץ הערמון], שעליו עשויים כעין מקלעת! ודוחים: אף שעליו אכן עשויים כמקלעת, מכל מקום בָּעֵינַן [צריכים אנו] שיהיו עֲנָפָיו חוֹפִין אֶת עֵצוֹ וְלֵיכָּא [ואין כאן]. ומקשים: וְאֵימָא [ואמור] שמא מדובר כאן בעץ ההִירְדּוּף שיש בו שני אלה! אָמַר אַבַּיֵי: "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נעַם" נאמר על התורה, וְלֵיכָּא [ואין כאן], משום שההירדוף הוא צמח רעיל וגם ראשי עליו חדים ועשויים כקוצים ופוצעים את ידי האוחז בהם, ואין אם כן בקיום המצוה בהם משום "דרכי נועם". רָבָא אָמַר מעין אותו טעם, מֵהָכָא [מכאן] מכתוב אחר, שנאמר: "והָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֶהָבוּ" (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: דולב מזרחי   שם באנגלית: Oriental Plane Tree   שם מדעי: Platanus orientalis  

שם נרדף במקורות: ערמון, דולבא, דילבי   שמות בשפות אחרות: ערבית - דילב

 
נושא מרכזי : לזיהוי הדולבא


שמו המקראי של הדולבא הוא ערמון ורוב המקורות העתיקים מזהים אותו עם העץ דולב מזרחי. במקרא מוזכר הערמון כעץ שבמקלו השתמש יעקב בשקתות המים: "וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת מַחְשׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת" (בראשית, ל ל"ז). יחזקאל משווה את הארז לערמון: "אֲרָזִים לא עֲמָמֻהוּ בְּגַן אֱלהִים בְּרוֹשִׁים לא דָמוּ אֶל סְעַפּתָיו וְעַרְמנִים לא הָיוּ כְּפארתָיו כָּל עֵץ בְּגַן אֱלהִים לא דָמָה אֵלָיו בְּיָפְיוֹ" (לא, ח'). הדולב עשוי להגיע לגודל עצום אך הארז עולה גם עליו. אונקלוס (בראשית, שם) מתרגם: "ונסיב ליה יעקב חטרין דלבן רטיבן ודלוז ודדלוב וקליף בהון קלפין חיורין קלוף חיור דעל חטריא". בתלמוד אנו מוצאים: "אלמוגין ארונים ערי ערמונים דולבי אלמוגין כסיתא" (ראש השנה, כג ע"א, בבא בתרא, פא ע"א) ובירושלמי (כתובות, פ"ז לא טור ד /ה"ז): "הוסיפו עליהן אלונים ערמונים אלמוגים אלונים בלוטים ערמונים דולבי אלמוגים אלוים". באופן דומה מפרשים גם הפשיטתא (דולבא) ורס"ג בפירושו על התורה (דלב). גם בערבית בת זמננו נקרא הדולב המזרחי בשם דלב. בתרגום השבעים ערמון הוא platanos ובוולגטה platanus. כל התרגומים שסקרנו מזהים בין הערמון – דולבא והמין דולב מזרחי.

בימינו נקרא בשם ערמון עץ אחר (Castanea) שאת פירותיו אוכלים בעיקר לאחר קלייה. זיהוי זה נובע אולי מהאופן שבו פירשו המפרשים באירופה את השם ערמון. רש"י (סוכה, לב ע"ב): "דולבא - עץ ערמון, קשטניי"ר, קלוע הוא אבל אין עליו רצופין לכסות כל עצו". כך גם בפירוש רש"י בתורה (בראשית, שם) וביחזקאל: "וערמונים - קאשטיני"ש בלע"ז". הרשב"ם בבבא בתרא (שם): "ודולבי - קיישטניי"ר". הרד"ק בפירושו לספר יחזקאל (לא, ח') כתב: "וערמונים - כמו ולוז וערמון שהוא אילן שקורין קשטיני"ר בלע"ז". בספר השורשים (ערך "ערם") כתב: "... הם הנקראים בלשון רבותינו דופלי וכן אמר התרגום ודדלוב. ואומרים כי הוא האילן הנקרא בלעז קשטניי"ר".

ר"ת המובא בתוס' (סוכה, שם) דחה את זיהוי זה: "דולבא - עץ ערמון קשטניי"ר קלוע הוא כך פירש בקונטרס ובפרק אם אינן מכירין חשיב ליה גבי עשרה מיני ארזים הן ואומר רבינו תם דאין זה קשטניי"ר שאינו קלוע". בבבא בתרא (פא ע"א) פירט יותר: "ערמונים - מכאן מוכיח רבינו תם דערמונים אין זה שקורין קשטניי"ס דהא בפ' לולב הגזול (סוכה דף לב:) אמר ענף עץ עבות שענפיו חופין את עצו ואיזה הוי אומר זה הדס ופריך ואימא זיתים בעינן עבות וליכא ואימא דולבא ואי ערמון שהוא דולבא היינו קשטניי"ס מאי פריך הלא אינו עץ עבות". דיוסקורידס שהיה רופא ובוטנאי וגם גלינוס הרופא תיארו את הערמון כגורם לגרויים משום שעליו מכוסים בשערות דוקרניות. הערמון בהגדרתו הנוכחית לא גורם לגירויים מסוג זה וגם איננו חלק מנוף הארץ וארם נהריים שם, על פי המסופר בספר בראשית, השתמש יעקב בערמון.  ז. עמר הציע שההחלפה בין הדולב המזרחי והקשטניי"ר (Castanea) נגרמה בגלל הדמיון החיצוני בין פירותיהם העטויים ב"קוצים".

ייתכן ותרגום יונתן הציע זיהוי נוסף שגם הוא לא סביר: "וּנְסֵיב לֵיהּ יַעֲקֹב חוֹטֶר דְפָרַח לָבָן וְדִילוֹז וְאַרְדְפוֹי וּקְלַף בְּהוֹן קְלִיפִין חִיוְורִין לְגַלָאָה חִיוְורָא דְעַל חוּטְרַיָא" (בראשית, ל ל"ז). בגירסה אחרת מופיע השם ארדפני שהוא הרדוף הנחלים. מהפסוק ביחזקאל אנו לומדים שהערמון הוא עץ גדול ומאפיין זה לא קיים בהרדוף הנחלים.
 

מאפייני הערמון – דולב מזרחי

במסכת ברכות (מ ע"ב) מצאנו: "בנות שקמה - אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: דובלי". בכתב יד מינכן הגרסה היא "תאני דולבי" כלומר תאני הדולב. מפרש הר"ש (דמאי, פ"א מ"א): "בנות שקמה - בפ' כיצד מברכין אמ' רבה בב"ח תאני דולבי כלומר תאנה המורכבת בערמון כדאמר בר"ה (דף כג א) ערמונים דולבי ערמון תרגום דדלוב". לדעת י. פליקס ייתכן והדמיון בין עלי הדולב המזרחי המפורצים ועלי התאנה והשקמה הובילו למחשבה שהשקמה היא בת כלאיים של התאנה והדולב. בעת העתיקה הניחו שהכלאות מעין אלו אפשרויות.

יש המפרשים את השם ערמון כנגזרת של המילה ערום משום שגזעם של העצים בהיר וחלק בגלל התקלפות הקליפה ונשירתה בשכבות דקות (ראה בתמונה) דבר הקיים בעצי הדולב המזרחי (בעצים זקנים הגזע מסוקס). התיאור של דיוסקורידס וגלינוס הולם את הדולב המזרחי משום שעליו מכוסים בשערות עדינות המוסעות על ידי הרוח וגורמות לדלקת עיניים. מסיבה זו ממעטים לשתול את הדולב כעץ נוי ובארצות אחדות אף עוקרים שדרות של עץ זה. בעיה שאין לי פתרון ראוי עבורה היא שאלת ר"ת על זיהוי הדולבא עם קשטניי"ר. לכאורה גם לדולב המזרחי אין עלים "קלועים" (כלשון רש"י). רעיון שיש לבדוק הוא האפשרות שכוונת המונחים "עבת" ו"קלוע" היא למבנה העלים המפורץ המעניק להם מראה של אצבעות האוחזות זו בזו. לגבי שאלת ר"ת על הזיהוי עם הקשטניי"ר כתב רבי משה לאנדא ב"מרפא לשון": "... ולא קשה מידי כי יש מין ערמון chastaignier (קאסטאניענבוים) שהוא קלוע כמו שפירש רש"י סוכה ל"ב ב' ד"ה דולבא".
 

   
תמונה 1. דולב מזרחי   תמונה 2. דולב מזרחי

 

   
תמונה 3.   תמונה 4. דולב מזרחי - פרי

 

הרחבה

הדולב הובא בסוגיות בראש השנה (שם) ובבבא בתרא (שם) כאחד מעשרת מיני הארז שנימנו על ידי רבה בר רב הונא. על ידי הרחבת המושג "ארז" ניתן היה להתגבר על הקושי שנבע מהסתירה בין דברי הברייתא: "בדקלים ובארזים חופר ומשרש לפי שאין גזען מחליף" לבין הנאמר בדרשתו של רבי חייא בר לולייני על הפסוק "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה": "אם נאמר תמר למה נאמר ארז? ואם נאמר ארז למה נאמר תמר? אילו נאמר ארז ולא נאמר תמר, הייתי אומר מה ארז אין עושה פירות אף צדיק אין עושה פירות, לכך נאמר תמר, ואם נאמר תמר ולא נאמר ארז, הייתי אומר מה תמר אין גזעו מחליף, אף צדיק אין גזעו מחליף, לכך נאמר ארז" (בבא בתרא, פ' ע"ב). פתרון הסתירה הוא שהארז שגזעו מחליף הוא מין אחר מהמין שאין גזעו מחליף. הערמון שלפירוש הגמרא הוא דולבי הוא מין שגזעו מחליף כלומר הוא יכול להתחדש לאחר קציצה.

הדולב הוא עץ נשיר ממשפחת הדולביים הגדל בארץ באופן טבעי על גדות נחלי איתן או על מי תהום. משמש כיום גם כעץ נוי חשוב. בעונת הסתיו הוא בולט בצבעי שלכת בגווני צהוב וחום. הריכוזים העיקריים של מין זה הם בצפון הארץ: בשמורת הדן, בנחל כזיב, בנחל בצת ובנחל עמוד. עצים מעטים מצויים גם בהרי יהודה ועל שמם נקראו כמה נחלים באיזור. העץ מגיע לגובה רב (10-20) מ' והוא בעל גזע רחב שקוטרו מגיע ל – 1.2 מ'.

תפוצתו של הסוג דולב היא מזרח ים-תיכונית עם חדירה לאזור האירנו-טורני הסמוך. בארץ זהו מין יחיד בסוגו. העלים גדולים (10 - 25 ס"מ), שסועים כעין כף יד ושעירים, הם מכוסים בשערות דוקרניות נשירות, המגרות את העור והעיניים. הפריחה בחודשי האביב המאוחר. הפרחים זעירים, חסרי עטיף, מואבקי רוח וערוכים בקרקפות כדוריות המשתלשלות כלפי מטה, כל קרקפת מורכבת מעשרות רבות של פרחים אבקניים או עליניים המסודרים בצפיפות. לפרח הזכרי אבקנים רבים ואילו לפרח הנקבי שחלה שעירה בת 5-6 עלי שחלה, עמוד-עלי ארוך וצלקת אחת. ה"פרי" הוא פרי מקובץ כלומר מורכב מפירות רבים הערוכים כעין פרי אחד מדומה (בדומה לתות). כל יחידה המרכיבה את ה"פרי" היא אגוזית שעירה בעלת זרע אחד. לאחר ההבשלה מתפרק ה"פרי" המדומה והאגוזיות מופצות בקלות בזכות שעירותן. 

הדולב משמש כעץ נוי מקובל. גילו עשוי להגיע למאות שנים. עמים שונים נהגו לנטוע אותו בקירבת מקומות קדושים. העצה שלו קלה ושימש בעבר כחומר בניין בסביבות ירושלים. שרידי קורות נמצאו בשכבות מן התקופה הרומית וביריחו בשכבות שגילן עולה על 5,000 שנה. ברפואה העממית של ערביי ארץ-ישראל משתמשים בעלים כתושים כאבקה לטיפול בכוויות. בנוסף ניתן לבשל את העלים במים ולקלוט את האדים העולים אל הגוף. בקליפה ובפירות מטפלים בעקיצות עקרבים והכשות נחשים ארסיים.

 

 

רשימת מקורות:

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 10 (עמ' 124).
ז. עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב (עמ' 104-105).
י. פליקס, עצי בשמים יער ונוי - צמחי התנ"ך וחז"ל (208-210).
י. פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 120).
נ. קריספיל- מדריך שדה לצמחי המרפא של א"י.
באתר "צמח השדה": "דולב מזרחי".

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 
 


כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר