|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בתחלה דומה לחוט של בוכיא – עכביש
|
 |
 |
|
|
תמונה 1. אלמנה חומה – העכביש ותיק ביצים |
תמונה 2. רשת עכביש לאחר ליל טל |
הרחבה
למילה "בוכיא" המופיעה בסוגייתנו קיימות כמה גירסאות. בגמרא בסנהדרין (צט, ע"ב) מובאים דברי רב אסי באופן זהה אלא ששם הגירסה "כוביא". אנחנו נכתוב כגרסת הר"ח "כוכיא" וכפי שכתב הערוך (1). על פי הגהה זו המילה "כוביא" התייחדה למשמעות שונה המופיעה בגמרא בפסחים (ל ע"ב): "הלכך האי בוכיא הסיקו מבחוץ הוא ואסור, ואי מלייה גומרי - שפיר דמי". מפרש שם רש"י: "בוכיא - כלי שהוא מרעפים, שקורין טיילי"ש (רעפים), ואופין ומטגנין בו ככר".
ר"ח מפרש "כוכיא": "... פירוש הכלי שמשליך האורג בנפש המסכת ועליו הערב כרוך נקרא בוכיא (על פי ה"חשק שלמה" צ"ל כוכיא) ובסוף דומה לחוט העגלה וכו'". הערוך (ערך "כוכיא") מפרש באופן דומה ומוסיף את השם בלעז דרוגול"א. בערך "ככי" פירש הערוך: "... ושפופרת הקנה שחתכה לקבלה טהורה עד שיוציא כל הככיי. פי' יש בתוך הקנה קליפות ושמן ככיי. בהעושה פרק י"ג באהלות ולא ככיי שאין בהן ממש. יש אומרים מזה פי' אחר קורי עכביש". קאהוט הצביע על פירוש רב האי גאון באהלות (פי"ג מ"ו) כמקור לפירוש האחר בערוך המזהה את "ככי" עם קורי עכביש: "והכבאי פ' בית עכביש ששמו בטיית ענכבות כדגר' בגמרא דחליל". ח.י קאהוט סבר שהגירסה בדברי רב האי גאון משובשת וצרך לכתוב "ככאי". הוא מוכיח את השערתו מתוך כך שרב האי גאון הצביע על הגמרא בחליל (סוגייתנו) כדוגמה לשם זה. לדעתו השם "ענכבות" הוא השם הערבי של העכביש. רש"י מפרש: "של בוכיא - עכביש שקורין איריני"א" ואכן זה שמו של העכביש בלטינית עד היום. חוקרים כמו לויזוהן ויסטרוב מזהים אף הם באופן זה.
קאהוט תמה על הערוך שהפריד בין שני הערכים ("ככיא" ו"ככי") אך לענ"ד אכן הפרדה זו משקפת את המשמעויות השונות הרלוונטיות למקורות. במשנה (כלים, פי"ז מי"ז) העוסקת בקבלת טומאה על ידי שפופרת שהוכנה מקנה הפירוש היחיד האפשרי ל"ככי" הוא המחיצות הספוגיות בפרקי הקנה ("יש בתוך הקנה קליפות ושמן ככיי"). לעומת זאת ההשוואה של היצר הרע לחוט דק הולמת את קורי העכביש או אף את חוטי הערב הקשורים ל"בוכיא"(2). ייתכן ומקום הפירוש השני בערך "ככי" הוא בערך "ככיא" ונשמט ממנו כתוצאה משיבוש.
נקודה בעייתית בהצעתי היא פירוש רב האי גאון למשנה באהלות (פי"ג מ"ו): "אלו שאינן ממעטים: אין העצם ממעט על ידי עצמות ולא בשר על ידי בשר, ולא כזית מן המת, ולא כזית מן הנבלה, ולא כעדשה מן השרץ, ולא כביצה אוכלים, ולא תבואה שבחלונות, ולא ככיי שאין בה ממש ולא נבלת העוף הטהור וכו'". המשנה מחלקת בין ככי "שיש בו ממש" ל"שאין בו ממש". הבדל זה מובן אם מדובר ברקמה הספוגית שבתוך הקנה אך לא אם מדובר בקורי עכביש שהרי בכל מקרה אין בהם ממש.
(1) הגירסה בר"ח שלפנינו היא כוביא אלא שה"חשק שלמה" על הר"ח מגיה לכוכיא על פי גירסת הערוך וכתב: "... וידוע דעל פי הרוב דברי הערוך נתייסד על פי גירסת רבו הר"ח ז"ל".
(2) על פי פירוש זה לא ברור מדוע נקט רב אסי כדוגמא לחוט דק דווקא את חוטי הערב ולא את חוטי השתי הדקים יותר: "נאמר בתורה או בשתי או בערב וכו', ושתי הוא "אלסדא". וערב "אללחמה". וההבדל בין השתי והערב בצמר פשוט מאד, מפני שהשתי בו דק מאד והערב חוטו עבה וכו'" (פיהמ"ש לרמב"ם, נגעים, פי"א מ"ח).
רשימת מקורות:
מנחם דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 211).
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 2 (עמ' 31).
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.