טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 

כורכמא דרישקא זביני לך – כרכום

"אמרי נהרדעי: האי מאן דזבין דקלא לחבריה - קני ליה משפוליה עד תהומא מתקיף לה רבא, ולימא ליה כורכמא דרישקא זביני לך, עקור כורכמא דרישקא וזיל? אלא אמר רבא: בבא מחמת טענה. אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי ואי כורכמא דרישקא זבין ליה מאי הוי ליה למעבד? איבעי ליה למחוי" (בבא בתרא, לז ע"ב).

פירוש: ועוד אמרי נהרדעי [אמרו חכמי נהרדעא]: האי מאן דזבין דקלא לחבריה [מי שמוכר דקל לחבירו] קני ליה משפוליה [קונה אותו ואת הקרקע מתחתיתו] עד תהומא [התהום]. מתקיף לה [מקשה על כך] רבא, מדוע קונה בעל האילן קרקע תחת האילן שלו? ולימא ליה [ושיאמר לו] בעל הקרקע: כורכמא דרישקא זביני [כרכום הגינה מכרתי] לך, עקור כורכמא דרישקא וזיל [את כרכום הגינה ולך], שלא מכרתי לך אלא זכות שימוש בקרקע לגידול הדקל, ולא את גופה של הקרקע. אלא אמר רבא: כאן מדובר בבא מחמת טענה, שהקונה טוען שהוסכם עם המוכר שהוא קונה את האילן והקרקע שתחתיו. אמר ליה [לו] מר קשישא בריה [בנו] של רב חסדא לרב אשי: ואי כורכמא דרישקא זבין ליה, מאי הוה ליה למעבד [ואם באמת כרכום גינה לגידול מכר לו, מה היה לו לעשות] כדי שלא יחזיק בקרקע לאחר שלוש שנים ויטען שקנה ממנו במפורש גם את הקרקע? ומשיבים: איבעי ליה למחויי [היה צריך למחות בתוך שלוש השנים] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: כרכום הגינה    שם באנגלית: Saffron    שם מדעי: Crocus sativus

שמות נרדפים במקורות: מוריקא, כורכומא דרישקא


נושא מרכזי: על הזיקה הארעית של הכרכום לקרקע?

לריכוז המאמרים שנכתבו על כרכום הגינה וקורטם הצבעים הקש/י כאן.

הכרכום ((Crocus הוא סוג צמח רב שנתי ממשפחת האירוסיים הכולל כ – 90 מינים המאכלסים בתי גידול מגוונים ממרכז אירופה ומזרחה עד סין. בישראל גדלים כ- 10 מינים הנכללים בסוג זה. הצלקות של מין תרבותי של כרכום – כרכום הגינה (Crocus sativus) הן המקור לתבלין חשוב ויקר בצבע צהוב - הזעפרן. הזעפרן נחשב מזה עשרות שנים לתבלין היקר ביותר ביחס למשקלו מחירו של ק"ג אחד של תבלין מגיע עד 6,000 דולר. יש עדויות על השימוש בכרכום לפני יותר מכ - 3,000 שנים. הצלקות (ראה בשרטוט ובתמונות) נאספות מתוך הפרח כאשר הוא בשיא פריחתו לאחר מכן הן מיובשות ונמכרות שלמות או כאבקה טחונה לתיבול, רפואה, בושם וצביעת מזון. לפחות מדברי התוספתא (מעשר שני פ"א י"ד) עולה שעיקר תפקיד הכרכום היה בהענקת צבע לתבשיל ולא בטעם. רבי שמעון אומר משום רבי אליעזר: כרכום אין ניקח בכסף מעשר לפי שאין בו טעם אלא למראה. הכרכום שימש גם לצביעת טקסטיל.

רש"י והרשב"ם במקומות שונים מפרשים: "כורכמא דרישקא ... קרוג אוריינטי"ל" שתירגומו "כרכום מזרחי"(1). רוב החוקרים מסכימים לזיהוי זה ומשערים שבתקופת המשנה והתלמוד שימש הכרכום כגידול מועדף לניצול שטחים קטנים בגלל מחירו הרב ובהקשר זה הוא נזכר בסוגיות רבות. אם לגבי המילה "כורכומא" הדברים ברורים די הצורך הרי שהתוספת "רישקא" מסופקת יותר. יש מפרשים על פי משמעות המילה בסורית סיבים או שיער. כרכום הסיבים מובנו כרכום העשוי מסיבים. תיאור זה מתאים לאופן בו נראה הכרכום לפני שחיקתו שהרי הצלקות של הפרח נראות לאחר איסופן כסיבים דקים או שערות. ייתכן גם שהקשר לשיער הוא בכך שהכרכום שימש כצבע שיער. בערוך מפורשת המילה "רשק" כנרד (שם בושם) וא"כ כורכמא דרישקא הוא כרכום של נרד או אולי תערובת של שני בשמים.

הכרכום מובא בסוגייתנו כדוגמה לצמח שלאחר תקופת הגידול נהוג לעקרו ולכן אין הוא חלק מן הקרקע. רבא מקשה על נהרדעי הסוברים שכאשר אדם קונה דקל הוא קונה גם את הקרקע שמתחתיו עד לתהום. לדעתו אין הקרקע שייכת לבעל הדקל אלא רק בימי חיי העץ ולאחר שימות יקצוץ אותו ויעזוב את המקום כפי שמקובל בכרכום. הכרכום הוא רב שנתי בעל פקעת המשמשת כאיבר אגירה.(2) בקיץ עלי הצמח מתייבשים ונותר רק החלק התת קרקעי השרוי בתרדמה. החלק המנוצל בכרכום הוא צלקות הפרח ולכן לאחר תקופת הגידול והעשרת הפקעת בחומרי תשמורת, המיוצרים בעלים, ובעקבות התייבשות החלק העל קרקעי, ניתן להעתיק את הצמח ללא נזק למקום אחר. בלשון הרשב"ם במקום: "כורכמא דרישקא זביני לך - קרוג אוריינטי"ל ורגילים למכרו בקרקע ומניחו עד שיגמור פריו ועוקרו. אף האילן שמכרתי לך לפירותיו הקרקע לא מכרתי לך אלא להניח אילנך בקרקע שלי כל ימי שצריך לקרקע עד שייבש היינו דומיא דכרכום ומאחר שיבש לא תהני לו הקרקע עוד. עקור כורכמא דרישקא וזיל - כמו שעוקרים את הכרכום אחר שנתבשל ואינו יכול ליטע כרכום אחר במקומו גם אתה לא תטע אילן אחר במקומו". בהמשך הסוגייה עולה השאלה מה יעשה בעל שדה שמכר כרכום ללא הקרקע רק לצורך גידולו במשך שלוש שנים על מנת שלא יטען המגדל שיש לו חזקה בקרקע? והתשובה היא שעליו למחות ולהודיע שלא מכר גם את הקרקע.

עקרון זה מופיע בהקשר דומה בסוגיה בבבא מציעא (קט ע"א): "רב פפא קביל ארעא לאספסתא, קדחו בה תאלי. כי קא מסתלק אמר להו: הבו לי שבחא! אמר ליה רב שישא בריה דרב אידי לרב פפא: אלא מעתה, דיקלא ואלים הכי נמי דבעי מר שבחיה? אמר ליה: התם לאו אדעתא דהכי נחית, אנא הכא אדעתא דהכי נחיתנא. כמאן כאביי, דאמר: בשבח שקמה יש לו? אפילו תימא כרבא, התם לית ליה פסידא, הכא איכא פסידא. אמר ליה: מאי פסדתיך ידא דאספסתא, שקול ידא דאספסתא וזיל! אמר ליה: אנא כורכמא רישקא רבאי. אמר ליה: גלית אדעתך דלמשקל ואסתלוקי עבדת שקל כורכמא רישקא וזיל, אין לך אלא דמי עצים בלבד"(3). מסכום המשא ומתן בין מחכיר הקרקע והחוכר אנו לומדים ששתילת כרכום משמעותה עיבוד קרקע קצר מועד.

מגדלי פרחים רבים נוהגים לעקור את הפקעות (או איברי אגירה אחרים) בסוף העונה, לשמור אותם במקומות מוגנים משיני בעלי חיים ומזיקים אחרים, ולשותלם לקראת עונת הגידול הבאה. העקירה מאפשרת גם להפריד פקעיות חדשות מהפקעת הראשית (או בצלצולים בצמחי בצל) לצורך ריבוי הצמחים והכוונת עונת הפריחה הבאה בעזרת תיזמון שתילת הפקעות.
 

כרכום הגינה – החץ מצביע על הצלקות מהן מכינים את תבלין הכרכום		כרכום חורפי – קרוב משפחה של כרכום הגינה הגדל באיזורים ים תיכוניים בישראל.

(1) ד"ר מ. קטן ב"אוצר לעזי רש"י".
(2) צמחים רבים אוגרים חומרי תשמורת באיברי אגירה תת קרקעיים המשמשים כמחסנים לשעת הצורך. איברי אגירה אלו הם מסוגים שונים כמו למשל בצלים, פקעות, קני שורש ושורשים מעובים. 
(3) פירוש: מסופר: רַב פַּפָּא קַבֵּיל אַרְעָא לְאַסְפַּסְתָּא [קיבל בקבלנות שדה לגדל בו אספסת]. קָדְחוּ [צמחו] בָּהּ בקרקע תָּאלֵי [דקלים]. כִּי קָא מִסְתַּלֵּק [כאשר הסתלק] מן הקרקע, אָמַר לְהוּ [להם] לבעלי השדה: הֲבוּ [תנו] לִי שְׁבָחָא [את השבח] שהושבח השדה על ידי הדקלים. אָמַר לֵיהּ [לו] רַב שֵׁישָׁא בְּרֵיהּ [בנו] של רַב אִידִי לְרַב פַּפָּא: אֶלָּא מֵעַתָּה לשיטתך, דִּיקְלָא וְאַלֵּים [היה דקל ונעשה עבה], הָכִי נַמִי דְּבָעֵי מָר שְׁבָחֵיהּ [כך גם כן ירצה אדוני את שבחו] של הדקל? אָמַר לֵיהּ [לו]: הָתָם לָאו אַדַּעֲתָא דְּהָכִי נָחֵית [שם לא על דעת כן ירד], כלומר, המקבל לא הביא בחשבון אלא את אכילת פירות הדקל, ולא את עצם גידולו, ואולם אֲנָא הָכָא [כאן במקרה שלי] אַדַּעֲתָא דְּהָכִי נָחֵיתְנָא [על דעת כן ירדתי] לקבל עבור כל מה שגדל השדה. ושואלים: כְּמַאן [כדעת מי] אמר זאת? כְּדעת אַבַּיֵי, שאָמַר: בְּשֶׁבַח שִׁקְמָה יֵשׁ לוֹ? ודוחים: אֲפִילּוּ תֵּימָא [תאמר] שסבר כְּדעת רָבָא, אלא הָתָם לֵית לֵיהּ פְּסֵידָא [שם אין לו הפסד] כשהשקמה גדלה לה בשדה, ואילו הָכָא אִיכָּא פְּסֵידָא [כאן יש הפסד], שהרי הדקלים שצמחו ממעטים משטח הגידול של האספסת. אָמַר לֵיהּ [לו]: הרי אף כאן יכול בעל השדה לומר מַאי פְּסַדְתִּיךְ [מה הפסדתיך] יָדָא דְּאַסְפַּסְתָּא [מלוא יד שגדלה בו אספסת], שְׁקוֹל יָדָא דְּאַסְפַּסְתָּא וְזִיל [קח מלוא היד אספסת ולך]! אָמַר לֵיהּ [לו], יכול לומר לו: אֲנָא כּוּרְכְּמָא רִישְׁקָא רַבַּאי [אני כרכום הגננים גדלתי שם], כלומר, הפסדתי חלק מן הקרקע שיכולתי לגדל בו דברים יקרים, ולאו דווקא אספסת. אָמַר לֵיהּ [לו]: מכל מקום הלא אתה מודה שרצית לגדל גידולים שונים בשדה, ולא לנטוע דקלים גַּלֵּית אַדַּעֲתָךְ דִּלְמִשְׁקַל וְאִסְתַּלּוּקֵי עָבְדַתְּ [גילית איפוא את דעתך שעל מנת לקחת ולהסתלק עשית] ואם כן, שְׁקַל כּוּרְכְּמָא רִישְׁקָא וְזִיל [קח כרכום גננים ולך] ומשום כך אֵין לְךָ אֶלָּא דְּמֵי עֵצִים בִּלְבַד כיון שלא התכוונת לגדל את העצים הללו, אם כן מגיע לך רק המחיר שיכול אתה לקבל עבור אותם דקלים אילו היית עוקר אותם ומוכרם כעצים.

לעיון נוסף:

ז. עמר, ספר הקטורת (עמ' 112-117) על זיהוי הכרכום, הכרכום בקטורת, זיוף הכרכום, גידול הכרכום בתקופה העתיקה.
מאמרו של עוז גולן  - איזכורים רבים של הכרכום במקורות תורניים כולל ראשונים ואחרונים.
אתר צמח השדה

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.