הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"מתניתין אתא לאשמועינן"

ראש השנה ח ע"א

באחד בתשרי ראש השנה לשנים, למאי הלכתא? אמר רב פפא: לשטרות. דתנן: שטרי חוב המוקדמין - פסולין, והמאוחרין - כשירין. והתנן: באחד בניסן ראש השנה למלכים, ואמרינן: למאי הלכתא, ואמר רב חסדא: לשטרות! - לא קשיא; כאן - למלכי ישראל, כאן - למלכי אומות העולם. - אלא הא דאמר רב חסדא: לא שנו אלא למלכי ישראל, אבל למלכי אומות העולם - מתשרי מנינן, רב חסדא מתניתין אתא לאשמועינן? -
לא, רב חסדא קראי אתא לאשמועינן.
ואיבעית אימא: רב חסדא כרבי זירא מתני לה, דרבי זירא אמר: לתקופה, ורבי אליעזר היא, דאמר: בתשרי נברא העולם.
רב נחמן בר יצחק אמר: לדין. דכתיב +דברים יא+ מראשית השנה ועד אחרית שנה - מראשית השנה נידון מה יהא בסופה.
 

1.
כוונת הגמרא בשאלה "מתניתין אתא לאשמועינן" היא, מדוע רב חסדא מפרש את המשנה - לעיל - באופן שמובן מהקטע במשנה שבסוגייתנו.

2.
הביטוי "מתניתין אתא לאשמועינן" - 2 מופעים בש"ס בלבד.

3.
וחשוב להעיר: בש"ס מופיע פעמים רבות הביטוי "תניא כוותיה ד.." [יותר מ-200 פעמים כולל "כפולות"], כלומר, שיש ברייתא כדברי האמורא, ואף פעם הגמרא לא שואלת: וכי האמורא בא להשמיע לנו דין שמוזכר בברייתא! והסיבה היא, מפני שלא כל הברייתות היו ידועות לכל האמוראים! אבל המשניות כן היו ידועות, ולכן לא מצינו פעמים רבות ביטוי של "תנן כוותיה ד...".
"תנן כוותיה" - 0 מופעין בש"ס
"דתנן... כוותיה" - 5-6 מופעים בש"ס

4.
ויש להסביר בסוגייתנו באופן נוסף:

מדובר בסוגייתנו בשני קטעים במשנה:

תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף ב עמוד א

/משנה/. ארבעה - ראשי שנים הם.
באחד בניסן - ראש השנה למלכים ולרגלים, באחד באלול - ראש השנה למעשר בהמה. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: באחד בתשרי.
באחד בתשרי - ראש - השנה לשנים, ולשמיטין, וליובלות, לנטיעה, ולירקות. באחד בשבט - ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים: בחמשה עשר בו.

ורב חסדא הסביר ברישא - אחד בניסן ראש השנה לשטרות - למלכי ישראל אבל למלכי אומות העולם מונין להם מתשרי וזה נאמר ב"סיפא". והרי זה ברור, ומה בא רב חסדא ללמדנו. ואמנם, הפרשנים מקשים על קושיית הגמרא, אבל לענייננו ברור שהלשון המיוחדת "מתניתין אתא לאשמועינן" קשורה בסוגייתנו דווקא לשני חלקי אותה משנה!